עמוד 1 יומן מלחמה מאת: עידן 13/08/06 (09:51) קוראים לי עידן ואני בן 11 וחצי מאלוני אבא ויש לי מה לספר. זה התחיל בקטיושה במוסך הרכבת בחיפה, המשיך בקטיושות קרובות אלינו ואחר כך ברקטה ליד חדרה ושוב קטיושות ממש ליד הבית, ובסוף הגענו למצפה רמון, משם אני כותב. מכיל 19 תגובות לידיעה המלאה במקום קייטנה... מאת: רומי 10/08/06 (07:43) קוראים לי רומי ואני מכורזים ( זה בין ראש פינה לכינרת). אני בת עשר ואני אמורה לעלות לכיתה ה'. את החופש אני הייתי אמורה לבלות בקיבוץ איילת השחר (זה ליד חצור) כי הקייטנה שלי הייתה אמורה להיות שם. מכיל 0 תגובות לידיעה המלאה מבית לחם הגלילית למרכז ובחזרה מאת: מעיין 08/08/06 (15:50) ההפגזות הגיעו גם אלינו, אבא גויס לצבא ואז החלטנו ליסוע ולחזור מדי פעם. זה בטוח לא החופש הגדול שציפינו לו. מכיל 5 תגובות לידיעה המלאה בילוי שבת עם הוותיקים של חצור הגלילית מאת: צביה 30/07/06 (16:49) באתי לעזור אך בעיקר נהניתי. נהניתי ממפגש עם אנשים מיוחדים וחמים ושמעתי סיפורים מרתקים מן העבר ומן ההווה. מכיל 1 תגובות לידיעה המלאה אוהד שמח לחזור לחצור הגלילית מאת: צביה 30/07/06 (15:06) אוהד בן ה-12 מספר לצביה על נסיעתו לאשדוד ולניצנים ועל כמה רצה לחזור לחצור ולמה. מכיל 2 תגובות לידיעה המלאה מקבלים את השבת בחצור הגלילית מאת: צביה 30/07/06 (14:56) יום שישי. מוטי, המתנדבים והמתנדבות מכינים אוכל לכל מי שרעב. וכשמסיימים רצים מהר הביתה כדי להספיק להכין את השבת. והכל במהירות, ביעילות ועם חיוך על הפנים. וגם - הצצה אל המטעים שנפגעו ביסוד המעלה. מכיל 1 תגובות לידיעה המלאה חוויות מחצור הגלילית מאת: צביה 28/07/06 (14:44) שנים רבות אחרי שהייתי מורה חיילת בחצור הגלילית, חזרתי כדי להיות כאן עם האנשים בזמן הזה, ואני רוצה לספר לכם מה קורה כאן לתושבים ולי. מכיל 1 תגובות לידיעה המלאה לא היה לי שקט נפשי כבר הרבה זמן... מאת: תום מקרית ביאליק 19/07/06 (10:05) אצלנו אין ממד\מקלט.... וכשסרקנו את הבית החלטנו שכמה שזה נשמע דפוק הסלון הוא הכי בטוח אצלנו... אז ככה שכל פעם שיש צפירה אני רצה לסלון. אני דואגת לכל כך הרבה אנשים. אבל אני נמצאת במצב דפוק משל עצמי אז ככה שאין לי הרבה מה לעשות... מכיל 10 תגובות לידיעה המלאה חוויות מהמקלט מאת: איתמר מחיפה 18/07/06 (16:45) שלום שמי איתמר אני רוצה לספר לכם על החוויות שלי מהשהייה שלי במקלט בזמן ההפגזות. ביום חמישי נסעתי עם אמא שלי בערב ואז התקשרו אלינו לאוטו ושאלו אותנו אם אנחנו בסדר כי נפלו פגזים בסטלה מאריס בחיפה. התפלאנו על כך אבל זה אפילו קצת שעשע אותי. מכיל 5 תגובות לידיעה המלאה ככה הימים חולפים... מאת: יובל ונטע מקיבוץ כברי 18/07/06 (12:04) ביום חמישי, היום השני ללוחמה, הבנו שזה ייקח יותר זמן מתמיד (עד הפעם זה תמיד זה היה ליום אחד, הם היו יורים עלינו, אנחנו מחזירים להם וזה מפסיק). אז אני, יובל, ומשפחתי נסענו למשפחה בחדרה, ושם נשארנו שלושה ימים. ואני, נטע, ומשפחתי ניסינו להעסיק את עצמנו בבית בכברי, בחדר ביטחון, ושם נשארנו עד שזה נרגע, וכל פעם מחדש שהזעיקו אותנו נכנסנו לחדר ביטחון. והימים ככה המשיכו.... מכיל 2 תגובות לידיעה המלאה לא הכול טוב .... אבל הכול לטובה מאת: תום מקריית ביאליק 17/07/06 (15:34) מלחמה...מי היה מאמין? אני חושבת על זה... רק לפני יומיים הלכתי לים, לקניות, הייתי עם חברות. איך הכול השתנה ככה פתאום.... אף אחד לא האמין שדבר כזה יכול לקרות. והדבר הכי מפחיד אותי זה לאו דווקא הנפילות וההפגזות, אלא הצפירה... היא מכניסה אותי לפאניקה. היומיים האחרונים היו הכי קשים בחיים שלי. מכיל 12 תגובות לידיעה המלאה