ביום י"ד בכסלו תש"י (5 בדצמבר 1949), כשנה וחצי שנה אחרי קום המדינה, הכריז ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון, על ירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל. הכרזה זו התבססה על החלטה של חברי הממשלה, וזכתה לתמיכת כל המפלגות בכנסת. בעקבות ההכרזה החליטה הממשלה להעביר את כל משרדי הממשלה מתל אביב לירושלים, וגם הכנסת עברה בסוף אותו חודש מתל אביב לירושלים, ל"בית פרומין" ברחוב המלך ג'ורג'.
כחודש לאחר הכרזתו של בן גוריון קיימה הכנסת - במשכנה בירושלים - דיון מיוחד על מעמדה של העיר, וקיבלה החלטה שנוסחה במשפט קצר אחד: "עם הקמתה של מדינה יהודית, שוב הפכה ירושלים לבירתה".

מעמד ירושלים - בתכנית החלוקה
כשנתיים קודם - בהחלטת האו"ם מיום 29 (כ"ט) בנובמבר 1947 - נקבעה החלוקה של ארץ ישראל לשתי מדינות - יהודית וערבית - ונקבע גם מעמדה של ירושלים כעיר בינלאומית. על-פי החלטה זו, ירושלים הייתה אמורה להישאר שטח נפרד בניהול האו"ם, שלא יהיה שייך לא למדינה היהודית ולא למדינה הערבית. ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב לא קיבלו את תכנית החלוקה של האו"ם ופתחו במלחמה נגד היישוב היהודי בארץ. בתום המלחמה - מלחמת העצמאות - נמצאה ירושלים בחלקה בשלטון ישראל ובחלקה בשלטון ירדן.

מעמד ירושלים בדיוני האו"ם (תש"ט - 1949)
ממשלת ישראל קיוותה, שעצרת האו"ם תקבל את תוצאות מלחמת העצמאות ואת חלוקת העיר בין ישראל לירדן. אך עד מהרה התברר, כי בעצרת האו"ם הולך ומתגבש רוב ברור התומך בהענקת מעמד בינלאומי לירושלים. בהצעה זו תמכו רוב המדינות הנוצריות (הקתוליות), שביקשו באופן זה להשיג יותר שליטה על המקומות הקדושים לנוצרים בירושלים. גם מדינות ערב, שביקשו להוציא את ירושלים המערבית משליטת ישראל, תמכו בהצעת האו"ם, וכך עשו גם ברית המועצות ושאר המדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה. ארצות הברית ובריטניה התנגדו להחלטה, להעניק לירושלים מעמד בינלאומי, בנימוק שההחלטה לא מעשית ולא ניתנת לביצוע. ההכרזה של ממשלת ישראל על ירושלים כבירת המדינה באה על רקע הדיונים בעצרת האו"ם, ונועדה לקבוע את מעמדה של ירושלים כבירת ישראל - ובכך להקדים את ההחלטה בעצרת או"ם על מעמד ירושלים.

החלטת האו"ם על מעמד ירושלים

"בית פרומין" ברח' המלך ג'ורג' בירושלים, ששימש כמשכן זמני של הכנסת משנת תש"י - 1949 ועד לכניסתה למשכנה החדש בקריית הממשלה בשנת תשכ"ו - 1966. התצלום הוא משנת תש"י - 1950.
© לשכת העיתונות הממשלתית, מחלקת הצילומים, ירושלים. צלם: דוד אלדן.

חמישה ימים לאחר ההכרזה של דוד בן גוריון על ירושלים כבירת ישראל, קיבלה עצרת האו"ם החלטה על הענקת מעמד בינלאומי לירושלים, והחלה בפעילות של גיבוש הֶסְדֵרִים למימוש ההחלטה. ממשלת ישראל, שביקשה להדוף את רוע הגזירה, הביאה הצעה מצומצמת יותר, שכללה הענקת מעמד בינלאומי למקומות הקדושים בלבד - ולא לעיר כולה. הצעת ישראל כללה את המקומות הקדושים בעיר העתיקה וכן שטח קטן בירושלים המערבית, דוגמת הר ציון. הצעה זו של ישראל זכתה להתעניינות באו"ם וגם ריככה במעט את הביקורת הקשה על ממשלת ישראל, שהכריזה בצעד חד צדדי על ירושלים כבירת המדינה והעבירה אליה את מוסדות הממשלה ואת הכנסת.

בינתיים ננעל המושב של עצרת האו"ם. התכנית להפוך את ירושלים לעיר בחסות בינלאומית לא התממשה, והעיר (המערבית) הייתה לבירת מדינת ישראל.
עם זה חשוב לציין, שעד היום לא הכירו מדינות העולם בירושלים כבירת המדינה, ומרבית השגרירויות - ובכלל זה שגרירות ארצות הברית - נמצאות בתל אביב, ולא בירושלים.

ירושלים - בירת ממלכת ישראל

כאמור, בחודש כסלו שנת תש"י הוכרזה ירושלים כבירתה של מדינת ישראל החדשה והצעירה - אך הכרזה זו הייתה רק המשך להיסטוריה העתיקה של עם ישראל. למעשה, ירושלים נקבעה כעיר בירה כבר לפני 3,000 שנה. בשנת 1,000 לפני הספירה החליט דוד המלך לעזוב את חברון, שהייתה אז עיר מלכותו, ולהקים את עיר דוד בירושלים (שמואל ב פרק ה פס' 4-7). בנו של דוד, שלמה המלך, חיזק את מעמדה של ירושלים: הוא העביר את המרכז מעיר דוד להר המוריה - הר הבית, ושם בנה את ארמונו ואת בית המקדש (ראה "נושאים קודמים" לחודש חשוון). וכך הפכה ירושלים למרכז לאומי, דתי, כלכלי ותרבותי של ממלכת ישראל.
למעמדה של ירושלים כבירת ממלכת ישראל התכוון דוד בן גוריון כשהכריז: "למדינת ישראל הייתה ותהיה רק בירה אחת - ירושלים הנצחית. כך היה מלפני 3,000 שנה".

ירושלים - בזיכרון ההיסטורי של עם ישראל
במשך 2,000 שנים נאלץ עם ישראל לחיות בגלות, ללא מולדת - וללא עיר בירה. במהלך השנים הרבות האלה שלטו בירושלים כובשים רבים, ובהם - בבלים, יוונים ורומאים, נוצרים ומוסלמים, מַמְלוּכִּים, טורקים ואנגלים. אך במשך כל אותן שנים לא שכח עם ישראל את ירושלים, והמשיך לשמור ולטפח אותה כעיר רחוקה מן העין - אך קרובה אל הלב , עיר שהיא מוקד קבוע לגעגועים ולתקווה: "בשנה הבאה בירושלים". ירושלים הפכה לחלק מתרבותו ומסדר יומו של היהודי, שנהג (ונוהג גם היום) להזכיר אותה בתפילות ובפיוטים, בימי חול ובטקסים, בשבתות ובמועדים, ומבקש יום יום - וכמה פעמים במשך היום - "וּבְנֵה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו".

לקריאת קטעים מדברי דוד בן גוריון על מעמד ירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל - לחץ כאן.

חזרה לתפריט ראשי

לפעילות על נושאים מתוך "קופצים ללוח העברי" - לחץ כאן.

המדור "קופצים ללוח העברי" פותח בידי צוות "מבחר".
"מבחר" היא תכנית רב תחומית בתרבות ישראל לחטיבות הביניים, הפועלת בהצלחה בבתי ספר ברחבי הארץ.