טבת – והחורף חלוקת השנה לארבע תקופות, ארבע עונות חקלאיות, מופיעה במקורות חז"ל מלפני כ- 1,500 שנה. על פי חלוקה זו, כל תקופה נמשכת שלושה חודשים, וחודש טבת מציין את תחילתה של התקופה השנייה בשנה – אחרי תקופת תשרי. תקופה זו היא עונת החורף, שראשיתה בחודש טבת, והיא כוללת את החודשים טבת, שבט ואדר. מקורות אחרים מחלקים את עונות השנה בצורה קצת אחרת, ומקדימים את תחילת עונת החורף לאמצע חודש כסלו. חשוב לציין, כי בתקופת המשנה והתלמוד, נקבע הַמַּעֲבָר מעונה לעונה לא רק על פי מזג האוויר, אלא גם על פי היחס שבין אורך היום לאורך הלילה. בחודש טבת (בתאריך 21 או 22 בדצמבר) חל היום הקצר ביותר בשנה – והלילה הארוך ביותר, וגם – "יום שישי הקצר": יום שישי הקרוב ליום הקצר ביותר בשנה. דרך אגב: המילה חורף נזכרת כבר במקרא – בסיפור המבול שבספר בראשית, אף על פי שהמבול שעליו מסופר בספר בראשית לא היה בחורף. לסיפור הזה נחזור (בקצרה) בהמשך. טבת – גשם, בוץ וקור (ושלג) שם החודש, טבת, הגיע אלינו מבבל, ופירושו: ששוקעים בו (בשפה האכדית tebitu) - והכוונה כנראה לעיצומו של החורף, לחודש שבו הגשמים מציפים את הדרכים והשדות. בארץ בבל, שבה זורמים הנהרות הגדולים, הפרת והחידקל, הייתה בעיה קשה של הצפות ובוץ בעונת החורף – וכנראה במיוחד בחודש טבת. "קור – זו תקופת טבת", כך נאמר במדרש אגדה קדום. ישראל היא ארץ חמה, אבל את חודש טבת מאפיינים גם בישראל גשם, רוח ובוץ – ואפילו טמפרטורות נמוכות, הגורמות לעתים לברד, ולעתים נדירות – גם לשלג. בחורף קר, הטמפרטורות בהרים הגבוהים – דוגמת הרי ירושלים וצפת – יורדות מתחת לאפס, והמקומות הגבוהים מתכסים במעטה לבן של שלג. רופא יהודי קדום בשם אסף הרופא העלה על הכתב כמה עצות רפואיות מועילות לחודש טבת: "ראוי להאכיל בו כל אוכל מדושן ממשמני הבקר (=הבשר), ולשתות ממתקים (=משקה מתוק: דבש או תירוש)... ולהרבות במרחץ (=רחצה במים חמים)."* שלג בירושלים, שכונת ימין משה, טבת תשנ"ב - 1992. © לשכת העיתונות הממשלתית, מחלקת הצילומים, ירושלים. צילום: יעקב סער רק לא בטבת... כאמור, חודש טבת מתאפיין במזג אוויר חורפי: גשמים – ולפעמים גם ברד (ושלג), הצפות ובוץ רעמים וברקים – רוח וקור. בזמנים קדומים היו לבני האדם אמצעים מועטים ומוגבלים להתגוננות מפני מזג האוויר, והקור היה סכנה של ממש לאדם: על פי מקורות חז"ל, אנשים באותה עת ששהו בחוץ בתקופת טבת היו חשופים לסכנת מוות: בתלמוד הירושלמי נאמר, כי 99% מן האנשים – מתו בגלל הקור הגדול. האגדה מספרת, כי אלוהים ריחם על עם ישראל גם כשהיו ראויים לעונש הגלות, ולכן קבע שלא ייצאו מארץ ישראל לגלות בתקופת טבת: "אמר (אלוהים): אם אני מַגְלֶה אותם (=שולח אותם לגלות) בתקופת טבת – הרי הם לוקים בצינה (=נפגעים מן הקור הגדול) – ומתים. אלא הריני מַגְלֶה אותם בתקופת תמוז, שאפילו הם ישנים בדרכים וברחובות – אין אחד מהם ניזוק."** ומאותן סיבות – "מפני הצינה" – לא נקבעה יציאת מצרים לתקופת טבת אלא לתקופת האביב.*** ברקים מעל ירושלים, כסלו תשנ"ה – 1994. © לשכת העיתונות הממשלתית, מחלקת הצילומים, ירושלים. צילום: אבי אוחיון חודש טבת והקשת בענן אחת מתופעות הטבע הקשורות לתקופת טבת ולגשמים היא הקשת בענן. זוהי תופעה צבעונית ומרנינה על רקע שמים מעוננים וקודרים. הקשת בענן נזכרת במקרא כבר בספר בראשית – לא בקשר לעונות השנה אלא כסיום לסיפור המבול: הקשת בענן היא "אות ברית" – סימן ותזכורת להבטחת אלוהים, שלא יביא עוד מבול על העולם. ומכאן משמעותה של הקשת במסורת היהודית כזיכרון לברית בין אלוהים ובין כל החי שבעולם: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן... וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת (=להשמיד) כָּל בָּשָׂר (=כל החי שבעולם)." (בראשית פרק ט פס' 12-15) ומה סימלה הקשת בעולם הקדום? מאחר שהקשת נוצרת במפגש בין גשם לשמש – ייתכן שהיא סימלה "מצב אקלימי מאוזן יותר" המציין את החוקיות שבטבע; וייתכן שהיא באה לסמל "שלום ופיוס" – וזאת בניגוד להשקפות שרווחו בימי קדם, "שראו בקשת כלי מלחמתו וזעמו של האל". הקשת הייתה מכשיר ליריית חצים, כלי מלחמה בעולם העתיק; אך הקשת בענן, בניגוד לקשת המלחמה, מסמלת פיוס בין אלוהים לעולם כולו.**** קשת מעל שכונת "מלחה" בירושלים, מרחשוון תשס"א - 2000. © לשכת העיתונות הממשלתית, מחלקת הצילומים, ירושלים. צילום: עמוס בן גרשום לקריאת אגדה על הלל הזקן, הקשורה לתקופת טבת ולשלג בירושלים לפני יותר מאלפיים שנה – לחץ כאן. * ז' מונטנר, מבוא לספר אסף הרופא, ירושלים תשי"ח – 1958, עמ' 163. בתוך: י' רוזנסון, מדרש חודש וטבעו – על מעגל השנה במקורות ישראל, מכון ארץ חפץ, תשס"א–2001, עמ' 124. ** איכה רבה (בובר), פרשה א. *** מדרש במדבר רבה, פרשה ג. **** ישראל רוזנסון, מדרש חודש וטבעו – על מעגל השנה במקורות ישראל, מכון ארץ חפץ, תשס"א –2001, עמ' 106. חזרה לתפריט ראשי לפעילות על נושאים מתוך "קופצים ללוח העברי" - לחץ כאן. המדור "קופצים ללוח העברי" פותח בידי צוות "מבחר". "מבחר" היא תכנית רב תחומית בתרבות ישראל לחטיבות הביניים, הפועלת בהצלחה בבתי ספר ברחבי הארץ.