טיסת קולומביה
 על אילן רמון וצוותו ז"ל
 אני בחלל
 תלמידים חוקרים
 חקר החלל בישראל
 חדשות חלל
 תצפיות בשמיים
 חלל ברשת
חקר החלל בישראל
במדור זה ערכנו עבורכם סקירה קצרה של התפתחות מחקר החלל בישראל. כאן תמצאו מידע על המשגרים והלוויינים שפותחו במסגרות שונות בישראל, ועל תוכניות המחקר המדעיות והיישומיות הקיימות בארצנו. מקום מיוחד מוקדש לסוכנות החלל הישראלית - סל"ה - ואתר זה הוקם בתמיכה ועידוד של מנהל סל"ה, מר אבי הר-אבן.

סוכנות החלל הישראלית - סל"ה
ישראל נכנסה רשמית לעידן החלל עם השיגור של הלווין אופק- 1 בשנת 1986. לאחר הצלחתו של אופק- 1 הצטרפה ישראל למועדון המכובד של 8 המדינות אשר פיתחו, ייצרו ושגרו לוויינים משלהם על גבי משגר מתוצרתם. הלוויינים אופק 1, 2 ו- 3 ומשגר "שביט" אשר הביא אותם למסלול פותחו ויוצרו בישראל בהתבסס על טכנולוגיות חדשות, והם מהווים נקודת מוקד להתפתחות עתידית ולשיתוף פעולה בינלאומי.

         

הצעדים הראשונים
תכנית החלל הישראלית החלה למעשה כבר בשנות ה- 60 והתבססה ברובה על מחקר באוניברסיטאות. האקדמיה הישראלית למדעים הקימה רשמית את הוועדה הלאומית לחקר החלל בשנת 1963. בשנים שלאחר מכן, החלו חוקרים רבים מאוניברסיטאות בארץ לפרסם ולחקור בשיתוף עם עמיתים בחו"ל עבודות רבות בתחום חקר החלל. התשתית המדעית בנושאי אסטרונומיה וחלל הלכה והתרחבה בישראל ובשנות ה- 80 התחיל מאמץ ליצור תעשיית חלל שתתמחה בנושאי טכנולוגיה שונים הקשורים לחקר החלל. בשנת 1983 הקימה הממשלה את הסוכנות הישראלית לניצול החלל (סל"ה), שייעודה לתאם את תכניות הפיתוח של חקר החלל בישראל.
הדגש בתכנית החלל הישראלית מוסיף להיות פיתוח תשתית ויכולת עצמאית, תוך ניצול תחומים בהם יכולתה הטכנולוגית של ישראל, בכפוף למגבלות התקציב ויכולות הפיתוח, מהווים יתרון. תחומים אלה הם בעיקר חישה מרחוק ופיתוח לוויינים קטנים, ובנוסף להם המשך שיפור משגר השביט וסדרת לווייני אופק.

לווין הטכניון - טקסאט (TECHSAT)
באמצע שנות ה- 90 החלו סטודנטים בטכניון במאמץ של פיתוח לווין זעיר אשר יעשה שימוש בכל טכנולוגיות החלל החדישות. הסטודנטים, בליווי של אנשי הסגל, בנו לווין שמשקלו 50 ק"ג ואשר פועל על צריכת כוח של פחות מ- 17 וואט. מרבית החומרה ללוויין נתרמה על ידי חברות ישראליות, אשר רצו לבחון רעיונות חדשים ופיתוחים מקוריים בסביבת חלל על גבי לוויין. עלות הפיתוח של הלווין עמדה על כ- 3.5 מיליון דולר והוא שוגר על גבי טיל רוסי בחודש מרץ 1995. לרוע המזל, נכשל השיגור והלוויין לא הצליח להגיע למסלול. הלווין טקסאט- 2 שנבנה בעקבותיו שוגר בהצלחה והוא נמצא במסלול סביב כדור-הארץ.

לווין אוניברסיטת תל-אביב - TAUVEX
אוניברסיטת תל-אביב פיתחה בשיתוף חברת אל-אופ לווין אסטרונומי בתחום העל-סגול. לווין זה עתיד להיות משוגר על גבי לווין רוסי גדול יותר, SRG, ולאפשר מדידות של עצמים הפולטים קרינה בתחום זה (140 עד 280 ננומטר), שמרביתו אינה מגיעה לפני הארץ בשל שכבת האוזון. משקלו הכולל של לוויין טאו-ווקס הוא כ- 30 קילוגרם, וההספק של מערכותיו כ- 60 וואט. צוות החוקרים של אוניברסיטת תל-אביב ומהנדסי אל-אופ ייצרו עדשה בעלת מפתח של 0.9 מעלות וכושר הפרדה של 10 שניות -קשת, שתקלוט את המקורות האסטרונומיים של קרינת ה-UV. מועד השיגור הצפוי הוא סוף שנת 1999.
לקבלת מידע נוסף על לוויין TAUVEX

לווין התקשורת - עמוס AMOS
בחודש מאי 1996 שוגר לווין התקשורת הישראלי עמוס למסלול גיאוסטציונרי, על גבי טיל צרפתי מדגם אריאן 4. לווין זה מאפשר להעביר שידורי טלוויזיה ושיחות טלפון, והוא פרי פיתוח משותף של חברות ישראליות ואירופאיות.
מידע נוסף על לוויין עמוס.

שיתוף פעולה עם נאס"א
שיתוף הפעולה בין סל"ה לבין נאס"א החל באמצע שנות ה- 80. ראשיתו, בהקמת מתקן לייזר למעקב לוויינים בהר-גיורה ליד ירושלים (מתקן זה אינו פעיל יותר, אך הוא סייע במעקב אחר תנועות בקרום כדור-הארץ). הסכם שיתוף פעולה מדעי נחתם בין שתי הסוכנויות, ומדענים ישראליים רבים שותפים בפרוייקטים שונים של NASA.
בשנת 1992 הוטס ניסוי ישראלי ראשון במעבורת החלל - היה זה ניסוי של אוניברסיטת תל-אביב, שנועד לבדוק את יכולתן של צרעות מדבר לבנות קינים בתנאי המיקרו-כבידה ששוררים בחלל. בשנת 1996 הוחלט על שיתוף אסטרונאוט ישראלי בטיסת מעבורת החלל. פרויקט זה, אף הוא של אוניברסיטת תל-אביב, נקרא "ניסוי האבק הישראלי בים-התיכון MEIDEX". שני האסטרונאוטים החלו באימון במרכז החלל ביוסטון בשנת 1998, והמשימה מתוכננת כיום לשנת 2000-2001. מידע על האסטרונאוטים תוכל למצוא באתר הבית של ביטאון חיל-האוויר.


מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית המסע הישראלי בחלל לדף הבית