בין מורים לספרנים

הפורום הנוכחי נולד ביום העיון האחרון של "אופקים נפתחים", בחודש מרץ, כאשר מן הקהל שהאזין להרצאתי עלו קולות מרמור. מה שציטטתי ממחקרים אודות הערך של קריאת ספרות לא איכותית לא נשא חן בעיני חלק מן המאזינים. למה שלא נמשיך את הדיון באתר ספריות באוויר? חשבתי לעצמי, ואף אמרתי בקול. 
כאן ניסינו, אם-כן, לנהל דיון מושכל בנושא. לכל אחד מאיתנו שהשתתף בפורום, הייתה אפשרות לקרוא את עמדות הפתיחה של המתדיינים, נירה הראל ואלי אשד, ולגבש לעצמו דעה משלו בנושא. יכולנו לנסח את דעתנו באופן מוקפד, ולהצטרף לדיון ברגע שהתאים לנו. אני חושבת שמי שהשתתף בדיון, אכן חש ביתרונות של צורת תקשורת זו. 
קראתי בעניין רב את כל ההודעות של כל המשתתפים בפורום, ולא אנסה עתה לסכמם. נראה לי שעלו כאן היבטים רבים ומגוונים של הנושא, וביחד מהווה הפורום הזה טקסט שניתן יהיה בעתיד לחזור אליו ולהמשיך להתווכח אתו. יחד עם זאת, נראה לי שהגענו בכל זאת להסכמה מסויימת: אנו מכירים בזכותה של ספרות מכל סוג שהיא להתקיים, ומכירים בזכותו של הקורא לבחור את הספר שגורם לו הנאה. אנו מקבלים את המציאות שבה ספרים איכותיים אינם תמיד פופולאריים, וספרים פופולאריים אינם תמיד איכותיים. אין זאת אומרת, כמובן, שספר איכותי אינו יכול להיות פופולארי, וכי ספר פופולארי אינו יכול להיות איכותי! ואנו, כמחנכים, מוטל עלינו, מצד אחד, להכיר את הספרות האיכותית ולשאוף להביא אליה אל הצעירים, אך מצד שני גם מוטל עלינו לנהוג בנפשו הרגישה של כל ילד בשיא הזהירות, ולקרב אותו אל הקריאה דרך אישיותו הוא ועולמו הוא – גם אם דרך זו מובילה אותו לספרים שאנחנו, המחנכים, לא היינו בוחרים בשבילו. 
תודה לנירה הראל, תודה לאלי אשד, תודה לכל שאר המשתתפים. החכמתם והעשרתם אותנו.

רציתי לספר על כך שבמפגש שנערך במט"ח לאחרונה הציגה ד"ר חנה לבנת מחקר שנערך ע"י מרכז ימימה ואונ' ת"א על השאלה האם לאיכות בחירת הספרים יש השפעה. הממצא המרכזי של המחקר היה שככל שהבחירה של האמהות מודעת יותר לשיקולים כמו ערך אסתטי- כלומר, גירוי ואתגר רגשי, קוגניטיבי וחושי, ספר העונה על מספר קריטריונים של איכות, כך הנתונים ההתפתחותיים של הילדים פסיכולוגית וחברתית גבוהים יותר. המחקר נערך רק על ילדי גן שכמובן קוראים בפניהם, אבל סביר להניח שהאיכות חשובה בכל גיל,משום שהיא יוצרת חוויה משמעותית יותר. הקריטריונים שלבנת מציעה: שפה עשירה - כל מה שמעבר למלים כמשמעותן, עיצוב דמויות מורכבות ואיפיון עקיף שלהן, רצף אירועים ועלילה מתפתחים, שימוש מתוחכם בסיפר ואמצעים אמנותיים כמו איורים שתפקידם הוא מעבר ל"המחשה" של הסיפור. 
זה לא אומר שיש להציג בפני הילדים רק "ספרי איכות". 
לדעת לבנת רצוי להביא גם ספרים שאיכותם הספרותית מוטלת בספק, בכדי לפתח באמצעות השוואה את היכולת לבחור ספרים איכותיים. ילדים יבחרו מתוך מגוון, שיש לו חשיבות כשלעצמו. 
אני מסכימה עם עפרה בן-עמי שלא תמיד צריך לזהות איכות ספרותית עם קושי. יחד עם זאת, לפעמים הספרים האיכותיים יותר דורשים תיווך. ניתן, למשל, לקחת ספר מסדרת ספרים בעלת מבנה מאוד פשוט שמכוון להעברת מסר דידקטי- לעזור לתלמידים לזהות את המנגנון, התבנית הקבועה,ומשם, תוך השוואה לעבור לסדרה מתוחכמת יותר בעלי אלמנטים בלתי צפויים וכדו'. 
ומה רע בכך שהמורה קוראת בפני התלמידים בהפסקת האוכל או בתחילת שיעור ספר טוב בהמשכים,ו"משחררת" אותם מהצורך להתמודד איתו בעצמם? למדתי שגם תלמידים בכיתות ה' ו-ו' נהנים מכך שקוראים בפניהם.

אני מכירה גרסה פחות מעודנת של המשפט "מן הפסולת של הסולת". הגרסה שאני מכירה צוטטה רבות בדיונים על "עידוד הקריאה" כ"מן הטינופת אל הנופת". 
 
אישית מעולם לא הייתי שותפה לעמדה הזו בשל כמה סיבות. בראש ובראשונה מפני שתמיד תהיתי מדוע אנחנו (המבוגרים) מצפים מן הילדים להתנהגות שונה מן ההתנהגות שלנו. הרי רוב רובם של הספרים שהמבוגרים קוראים הם ספרים פופולאריים, קלים לקריאה, פשטניים ופשוטים, ספרים שנקראים כדי להעביר את הזמן (די להסתכל ברשימות רבי המכר בארץ ובעולם כדי להיווכח בכך). מדוע אנו מצפים שהילדים ינהגו אחרת מן המבוגרים, המשמשים להם מודל לחיקוי, ומדוע לא ניתן להם את החירות שאנו מעניקים לעצמנו לקרוא את מה שהם אוהבים לקרוא. 
 
וזה מוביל אותי לנקודה השנייה והחשובה ביותר: 
 
הקריאה היא בעיני אחת החווית הנפלאות ביותר שבן אנוש יכול לחוות, אבל כדי שתהפוך לחוויה היא צריכה להיקשר לטעם אישי. אין דרך לפתח טעם אישי בלי להניח לקורא לברור, מתוך מגוון גדול של ספרים, את הספרים שהוא אוהב, לעיתים תוך ניסוי והטעייה. לכן השאלה איננה, האם לכוון את הילד לקריאה של ספרים מסוימים, אלא השאלה היא איזה אמצעים צריך להעמיד לרשותו כדי שתהיה לו אופציה להפוך לאדם קורא. תרבות הקריאה, כפי שידוע לכל, איננה נוצרת מאליה, אלא היא פרי של חינוך ושל השקעת משאבים. התהליך של אובדן תרבות הקריאה הוא בלתי הפיך. כפי שהוכיחו כל המחקרים, מי שהוריו אינם קוראים, קטן הסיכוי שיהפוך לאדם קורא, ומי שאינו קורא כילד, אין שום סיכוי שיקרא בבגרותו. 
 
כחברה מודרנית יש לנו מחויבות להעניק לילדים את האפשרות לרכוש את תרבות הקריאה (מה שנקרא לא אחת "חינוך לאוריינות"), מפני שהיכולת האוריינית היא המפתח להצלחה ולהישגים, גם של הפרט וגם של החברה. בשל אלה יש לחברה לא רק מחויבות אלא גם אינטרס להשקיע בטיפוח תרבות הקריאה. 
 
אלה הסיבות שבשלן יש לכוון ילדים לקרוא. אין לי ספק שצריך ליצור עבור הילדים הזדמנויות רבות של קריאה. מה שחשוב הוא לתת לילדים נגישות לספרים, ולהרבה ספרים, מכל הסוגים ומכל המינים. אבל צריך להשאיר בידי לילדים את הזכות להחליט, מה הם אוהבים לקרוא ואיזה טעם יפתחו. העיקר שיפתחו טעם, שבעיני הוא טעם החיים. 
 
ועוד הערה בשולי הדברים: 
 
אני מאוד סקפטית לגבי המושג ספר "טוב". טוב בעיני מי? טוב לְמה? הרי אין מדובר כאן אלא בנורמות של טעם שקבוצה מסוימת בתרבות אימצה לעצמה ומנסה להשליט אותן על כל החברה, לכן אני מציעה שנהיה הרבה יותר צנועים והרבה פחות בטוחים בעצמנו בכל ניסיון להכין רשימה של ספרים "טובים" ולכוון את הילדים לקרוא בהם ורק בהם.

אני רוצה להתייחס דווקא להערה בסיפא שלך, בעניין יכולתנו להגדיר ספר "טוב" מהו. 
כאשר שמים את הקורא במרכז ובודקים מה טוב בשבילו - אין לי ספק שאין לכך תשובה חד משמעית, כי כמו שאמרו כאן חלק ניכר מן המתדיינים, לכל אדם טעם משלו וצרכים משלו, שספרים שונים מאוד זה מזה עונים עליהם (כולל התיאור של אדם אחד שצורך ספרים מגוונים, כי הצרכים שלו משתנים והטעם שלו מגוון - ראו הודעת אביטל). 
אבל אם מסתכלים על הטקסט כטקסט, נדמה לי שדווקא אפשר כאן להיות פחות זהירים. כי אפשר - ומותר - לשאול את עצמנו מהו "טוב" בהגדרה של ספר טוב. אם נסכים על מהו "טוב" בהגדרה של ספר טוב, אזי נוכל גם להגדיר מהו ספר טוב, ועדיין להיות רגישים להבדלים בין-תרבותיים ולמערכות הערכים של קבוצות פריפריאליות, למשל, ולא לפסול אותם כי הם "אחרים" ולא עונים לסטנדרטים מסויימים. 
אני מרשה לעצמי לנסות את כוחי בהגדרת מהו "טוב" בהקשר שלנו: 
 - טוב זה אולי "חד-פעמי"? טקסט שכשאתה קורא אותו, אתה מרגיש שהוא לא מנסה לחקות שום דבר, אלא להיות הוא בלבד, לתת ביטוי לקול אישי ייחודי וחד פעמי? 
- טוב זה אולי "מורכב"? טקסט שלא מתמסר באופן מיידי אלא דורש מן הקורא מינימום של השקעה; טקסט שהדמויות בו מעניינות, או שהמסרים בו חבויים (נרמזים/ סמליים) או רב-משמעיים? 
- טוב זה אולי "בעל יכולת לשנות את הקורא"? טקסט שיש בו משהו אשר עשוי להשפיע על חלק מן הקוראים כך שהם ירגישו כמו אביטל, שיודעת שאחרי שקראה ספרים מסויימים היא כבר לא אותו האדם?

לשמחתי מיכל הזמינה אותי להשתתף בפורום, למרות שאני ממש לא מומחית לנושא ודבריי באים ממקום של חוויה אישית. גדלתי בבית מאד קורא, הייתי ילדה קוראת וגם היום אני אדם שקורא בשקיקה. אימא שלי, שהיא מומחית לנושא, עודדה אותנו הילדים לקרוא הרבה והכל ומעולם לא ניתנה לנו "הכוונה מלמעלה". יחד עם זאת, אני מודעת לכך שהבית בו גדלתי זימן לי שפע רב של ספרים ובהחלט הגעתי לכולם. היום כבר אין לי סבלנות לספרות נחותה, ואני לא מתכוונת חלילה לז'אנר מסוים (נהפוך הוא, אני פריקית של ספרי מתח), אלא לספרות שהיא פשוט גרועה - משעממת, דידקטית, מניפולטיבית. המבחן האמיתי שלי הוא עם בני הבכור יונתן, בן שש וחצי, שפשוט לא אוהב לקרוא, לא ספרות טובה, לא ספרות רעה, לא הרבה ולא מעט. הוא מוצף בגירויים (מהזן החדש - אינטרנט, פלייסטיישן ומהזן הישן- כדורגל בחוץ) ואני חורקת שיניים כדי לא להפוך לאימא מעיקה ודוחקת. אך כשהוא אומר לי "אימא - לקרוא זה משעמם", לבי נשבר. ברור לי שאשמח בכל ספר שהוא ימצא לנכון לקרוא, גם אם בעיני הוא יחשב לספרות נחותה. עצם החוויה השקטה שבצלילה לתוך טקסט כתוב, שמזמין אותו לדמיין ולחשוב, היא שחשובה בעיני.אני מאמינה שעם הקריאה יבוא לו התיאבון ושהוא כבר ידע לפתח לעצמו טעם משלו - מי אני שאכתיב לו? מקסימום אספר לו על ספרים מילדותי שאהבתי מאד.

שלום נגה שביט 
כמוך - כמוני. 
גם אני חווה קשיים עם בני הבכור בן השמונה, מאז למד לקרוא. אחד הדברים שעשו בבית ספרו ואשר עד כה נגד את כל מה שהטפתי לו בבית ספרי כספרנית, היה לחייב את הילדים לקרא בכל יום 10 דקות בקול רם לפני ההורים. ההורים קבלו טבלה ובה היה עליהם לחתום. בתום 5 חתימות - הילד קיבל חייכן, בתום 25 חתימות הילד קיבל תעודת קורא במעמד הכיתה. קשה להאמין אך זה עבד. מאז אני עדיין מכריחה אותו לקרוא אך לא בקול כי הוא שונא את זה. אנחנו יושבים יחד וקוראים את אותו הספר בקריאה דמומה (ואפילו הוא עושה איתי תחרות מי סיים לקרוא את הדף קודם..) וממש לא אכפת לי שמכל הספרייה הענקית שלי הוא בחר לקרוא צוציק כי על כך הוא שמע מחבריו. (גם אני מפנה תלמידים לספרים הללו. ילדים אוהבים סדרות). אחר כך אחרי הקריאה הדמומה אני מקריאה לו ספרי איכות. אם פעם הוא ויתר על המפגש הזה - היום הוא רודף אחרי... 
נ.ב. היה לי תלמיד שלא קרא בכלל, מכיתה ד' התחלנו לחפש לו ספרים לפי טעמו: (הוא היה מוכן לנסות רק ספרי אימה ופחד)בהתחלה הוא בחר צמרמורת, אחר אנימורפס בהמלצתי ולבסוף הוא קורא כל דבר שאני ממליצה לו (אבל כל דבר!) כמו למשל ספר הסטורי: סוד הבית הנעלם. לפעמים ישנם ספרים שהוא לא אוהב ואנחנו סיכמנו שהוא מנסה ומחזיר באמצע הקריאה (הספרייה שלנו הרי לא עולה כסף..) אבל לפחות הוא מנסה. עכשיו הוא גם קונה לעצמו הרבה ספרי קריאה ומבקש כמתנות יומהולדת ספרים!!! הוא כל הזמן אומר שהוא גילה את הקריאה ומביא לי ספרים שאקרא!!! 
שרון