על ספרים, קריאה, כתיבה, ספריות, ספרניות... וכל הקשור לעולם הטוב הזה.

מעבר לדף האחרוןמעבר לדף הבאמעבר לדף הקודםמעבר לדף הראשון
בתי המשוגעים מלאים עד אפס מקום באנשים שקראו יותר מדי. פעם הם היו כמוני וכמוך, חזקים בגופם, אמיצים, מרוצים ומאוזנים. ואז הם התחילו לקרוא. לרוב כבדרך אגב. בגלל כמה ימים שהם נאלצו להעביר במיטה בגלל איזו הצטננות. עטיפה אחורית יפה שעוררה את סקרנותם. ופתאום ההרגל המגונה כבר חי ונושם."
בעקבות ציטוט: שיחת נפש בין אב ובנו. האב, כורת עצים בצפון הרחוק של שבדיה, עורך עם המספר שיחת חניכה לקראת כניסתו לעולם המבוגרים. העלילה מתרחשת בשנות ה-60 של המאה העשרים. נימת הסיפר מחוייכת ושנונה, בקטע זה כמו גם לכל אורך הספר.
מתוך: מוזיקה פופולרית מויטולה
מאת: מיקאל ניאמי. ידיעות אחרונות, ספרי חמד. 2005. ע'' 203

אני חושב שהיא התאכזבה מהתגובה שלי כשמנהטן התגלתה לעינינו. מנהטן נראתה לי כמו ספרייה עוד מבחוץ. עוד לפני שידעתי שזה בדיוק מה שהיא. יער הבנינים העצום היה מעורר יראה, עוצר נשימה וכל הקלישאות האילו, אבל בעיקר הזכיר לי את התחושה שהיתה לי כשעמדתי לראשונה בכיתה אל"ף בשער של ספריית בית אריאלה. היה כאן ים של מידע חדש.
מתוך: דמי מפתח
מאת: יהלי סובול.זמורה-ביתן, 2006. ע' 119

התרחקתי משם בלי גינונים מיוחדים, כשאני מתקדם לפי הסימנים שהשארתי בדרכי. כשעברתי באפלולית בין מנהרות על גבי מנהרות שלספרים, אחזה בי תחושת עצב ורפיון ידיים. לא יכולתי להימנע מהמחשבה, שאם גיליתי במקרה גמור עולם שלם בספר לא מוכר אחד - ספר אחד בתוך עיר המתים האינסופית הזאת - הרי עשרות אלפי עולמות אחרים ישארו עלומים, נשכחים לעד.
מתוך: צלה של הרוח
מאת: קרלוס רואיס סאפון. כנרת, זמורה-ביתן, דביר - מוציאים לאור, 2006. ע' 74.

אניאן היה נורא מודאג כי לא היו לנו סירות כדי לשחק איתן. הוא הסביר לי שיש לו נורא מעט צעצועים, ושיש לו בעיקר ספרים. המזל היה שאני יודע לעשות סירות נייר והשתמשנו בדפים מהספר-חשבון. ברור שניסינו להיזהר, כדי שאניאן יוכל להדביק אחר כך את הדפים של הספר שלו, כי זה מאוד לא יפה לפגוע בספר, בעץ או בחיה.
מתוך: ניקולא הקטן
מאת: רנה גוסיני וז'אן-ז'אק סמפה .כנרת, 2005. ע' 134.

נוהגים היו באותו הדור כשנזדמנו בחור ובתולה כאחד וקראו בספרים היה הוא מדבר מתוך ספרו והיא מדברת מתוך ספרה, או שפתחו בשיר של שילר כגון הפעמון או על העין ישב לו הנער, הוא קורא חרוז אחד בעל פה והיא קוראת חרוז אחד בעל פה, אינם מספיקים לסיים כל השיר עד שיצתה שעה ונתרווה הלב.
מתוך: סיפור פשוט
מאת: ש"י עגנון. שוקן, 1975, ע' 80.

כך עלה קישוֹט על יצועו, וכאשר סיימה לדאוג לכל צרכיו, נגשה סוכנת הבית לספרייה ועזרה לכומר ולסָפָר להוציא את ספריו לחצר. עם בוקר, לפני שנעור קישוט, הוצתה מדורה גדולה על פני האבנים, וכל אותם ספרים מדיחים על אבירים, עלילות גבורה ואהבה - נשרפו והיו לאפר. אחדים שלא נחשבו מזיקים כאחרים ואשר סברו כי הם רבי ערך, ניצלו; אבל רובם עלו באש, כדי שלעולם לא יעיין בהם עוד איש. ידידיו של קישוט חשבו לתומם כי בדרך זו ריפאו אותו משגעונו.
מתוך: עלילות הגבורה של דון קישוט. ע' 30
מאת: מיגל דה סרוונטס, מחברות לספרות, 1991 . עיבוד: ג'יימס ריבס. איורים: גוסטב דורה. עברית: שולמית הרן.

בכל הכנות איני יודע מה היה - מבחינה ספרותית - ערכו של הסיפור הזה. הנחתי לו להתיישן קצת ושמרתי אותו במגירה, משום שהחשכה והשכחה מסייעות לסיפורים, כך אני מאמין. ואולי שכחתיו באמת ובתמים. הוא התגלגל לידי כעבור שנים אחדות והמפגש המחודש הזה הותיר עלי רושם משונה. הוא צץ במפתיע מתוך חשכת השידה, מתחת לערמת דפים, כמו צוללת שמגיחה מתהומות אפלים."...
בעקבות ציטוט: בהערה המצורפת לקובץ הסיפורים האחרון בספר שסיפור זה (ראו להלן) כלול בו, כותב המחבר: ובכן, הייתי אומר שהדפים הללו יותר משהם כמעט סיפורים הם "רעשי רקע" שהפכו לכתיבה"...
מתוך: הסיפור - " סיפור של סיפור שאינו קיים", בספר: האישה מנמל פים, ועוד סיפורים
מאת: אנטוניו טאבוקי, מחברות לספרות, 2004, ע' 203

עתה, כשכל הדברים האלה ברורים, אוכל לספר את סיפורי. ומי מהקוראים אשר יטעה בחורש שאני עתיד להצמיח סביבו ולהוליכו בו, ייטיב לעשות אם ישוב מדי פעם לאחור, אל הפרק הזה ממש, יזהה את מקומו, יכוון את מצפונו וישוב אל המשעול.
מתוך: פונטנלה
מאת: מאיר שלו. עם עובד, ספרייה לעם, 2002. ע' 21-22

כמה שווה-נפש נעשיתי ביחס לכל הספרים!
כי הספרים הרגילים הם כמו כוכבים נושרים. לכל אחד מהם רגע אחד, הרף עין, ממריא בצווחה, כציפור החול, בוער בכל דפיו. בשל הרגע האחד הזה, למען הרף העין היחיד הזה אנו אוהבים אותם אחר כך, למרות שאז הם כבר רק אפר.
מתוך: הסיפור: הספר, בקובץ: חנויות קינמון. בית המרפא בסימן שעון חול.
מאת: ברונו שולץ. שוקן, המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, המפעל לתרגום ספרי מופת. 1986, ע' 92 -93.

מעולם לא עלה בידו לכתוב התחלה טובה. המילים סירבו לבטא בנאמנות את שביקש מהן, כאילו התעצלו, או כאילו לא היה להן די כוח. אביו נהג לומר: "מחשבתנו היא חול, וכשאנו מנסים לאסוף חופן ממנה, רוב הגרגירים בורחים לנו מבין האצבעות."
מתוך: אוֹבָּאבָּקוַוק
מאת: ברנרדו אצ'אגה. זמורה-ביתן, 2003, ע' 31

"...נותרתי עם הספרים, גלגלי ההצלה שלי. גלגלי הצלה מחומר ארעי למדי, הנמס במים ובדמעות, מנייר. בלעתי אותם בנשימה אחת, לפעמים לאור פנס כיס קטן מתחת לשמיכה. בערבים אמא שלי חזרה וביקשה, חזרה וגערה: אילוסיו, די כבר, מספיק, מאוחר מחר בית ספר, במקום להכין שיעורים את בולעת ספרים, לא שיננת את לוח הכפל... ואני מתחננת: ממוסיו, רק עוד קצת, עוד טיפה, עכשיו זה הכי מותח, הכי עצוב, הכי מצחיק, רק עד סוף העמוד, רק עד סוף הפרק, עוד קצת, בבקשה בבקשה!..."
מתוך: ילדה
מאת: אלונה פרנקל, מפה הוצאה לאור, 2004, ע' 194

"ואני במקום הזה שאין אליו גישה,לבדי עם הספר ויושביו. אני שומע את רחש המים; האם הדיו הוא העומד בפני המים או המים הם הבוררים להם את מעבריהם? מוזר הדבר! פעמים רבות חלמתי על יד שתעבור על דפיה של יצירה שכבר נכתבה, ותנקה את תוכה, תמחה את הסרק ואת המנופח, את הנבוב ואת המיותר!"
מתוך: בן החולות
מאת: טאהר בן ג'לון, עם עובד (פרוזה אחרת) 1987, ע' 91

"... ולא מצאתי היכן להשכין חלום או זיכרון זה, ברור במטושטש שבו, הבולט בבהירותו, כמו נקודה זהורה זוהר אלים, בתוך ערפל האופפה, את החלום או את זיכרון אותו מקום שליו, שעומדים בו ריחות של דונג מהותך (ספרים, אצטבות מלאות ספרים) שאליו נמלטתי, שאליו ברחתי מן הצחנה הטחובה של הקרון, הדממה הגדולה הזאת מבושמת דונג ועץ-אלון מדונג, שלתוכה צללתי כדי להימלט מן ההמולה הבלתי פוסקת שבתוך הקרון...".
מתוך: המסע הגדול
מאת: חורחה סמפרון, ספריית פועלים / דוכיפת, 1989, ע' 201 -202. מצרפתית: רן עדי.

בסרטים המקומות והשחקנים קבועים, אבל בספרים הקוראים מחליטים, איך יראו מקומות ואיך יראו אנשים. וכך הופכים הספרים שלי לפרטיים. רק שלי, לא של אחרים, גם אם הם בספריות אחרות מונחים.
מתוך: ספר על ספרים
מאת: נדיר צור, מגי בע"מ, 2005. ע' 22-23. אייר: ברטי.

כך אמר פינוקיו לעצמו: "היום בבית הספר אני רוצה ללמוד לקרוא תכף ומיד, ומחר אלמד לכתוב ומחרתיים אלמד את המספרים. ואחר כך ארוויח הרבה כסף בזכות הכישורים שלי, ובכסף הראשון שארוויח אקנה מעיל בד יפה לאבא שלי. אבל למה אני מדבר על מעיל בד? אני רוצה שהמעיל כולו יהיה עשוי מכסף ומזהב..."
בעקבות ציטוט: לקרוא ולהצליח ... ( כבר במאה ה- 19).
מתוך: הרפתקאותיו של פינוקיו
מאת: קרלו קולודי. כרמל, 2004. ע' 48. תרגמה מאיטלקית ענת שפיצן

רק ספרים היו אצלנו בשפע, בלי חשבון, מקיר אל קיר, במסדרון ובמטבח ובכניסה ועל אדני החלונות ואיפה לא, אלפי ספרים בכל פינות הבית. היתה איזו הרגשה שבני אדם באים והולכים, נולדים ומתים, אבל הספרים בני אלמוות.
מתוך: סיפור על אהבה וחושך
מאת: עמוס עוז, כתר, 2002, ע' 26.

"החתול והתרנגולת ראו את עצמם אדוני הבית. תמיד היו אומרים "אנחנו והעולם" - משום שדימו בנפשם שהם מחציתו של עולם - ולא עוד אלא מחציתו המעולה. הברווזון, לעומתם, היה סבור כי בכל נושא יש מקום ליותר מדעה אחת, אבל התרנגולת לא רצתה לשמוע.
בעקבות ציטוט: לכבוד יום הולדתו ה- 200 של הנס כריסטיאן אנדרסן (2.4.2005), ובהערכה רבה לראייה הפסיכולוגית- האנושית העמוקה, העל זמנית, השופעת באגדותיו.
מתוך: הברווזון המכוער, בתוך: אגדות אנדרסן - התיבה המעופפת ועוד שבעה עשר סיפורים
מאת: הנס כריסטיאן אנדרסן, מסדה, 1985. עברית: אהרן אמיר

כאשר אדם כשרוני מפר את חוזה הצביעות שבינו לבין החברה, החברה מפרה את החוזה המבטיח חופש תנועה לכשרונו.
בעקבות ציטוט: ויעידו על כך גם סופרים שונים, בתקופות חשוכות, מאז היות האדם...
מתוך: הניסוי של השופט פוט
מאת: פיטיגרילי, הוצאת שוקן , ירושלים ותל-אביב, 2003

"להיות עני שאין לו עצים, פירושו להיות האדם העני ביותר בעולם. להיות עני שיש לו עצים, פירושו להיות עשיר מופלג, במובנים שכסף לא יוכל לקנות לעולם."
בעקבות ציטוט: לכבוד כל מי שזכה לשתול עץ בחייו - בט"ו בשבט ובכלל, ולכבוד כל מי שיש לו ספרים בחייו, מפני ש... כך גם לגבי ספרים: להיות עני שאין לו ספרים פירושו להיות האדם העני ביותר בעולם. להיות עני שיש לו ספרים פירושו...
מתוך: "הגנן הנאמן : מעשייה מאלפת על זה אשר לעולם אינו מת"
מאת: קלאריסה פינקולה אסטס, מודן הוצאה לאור בע"מ, 1998

''בין המרכאות'' מאגר הציטוטים הגדול והמאורגן בישראל.
כרגע יש במאגר 3294 ציטוטים.
נושאים לדוגמה ספרים וכתיבה,חינוך ולמידה, פילוסופיה וחכמה ועוד..
מתוך: ''בין המרכאות'' - ספר הציטוטים המקוון
מאת: http://www.pitgam.net