|
|
|
 |
| מדף לספרות... |
| מדף לתוכניות... |
| מדף ביבליוגרפי |
| שרון - בלוג של ספרנית |
| מדף מקצועי... |
| שעת ביקור |
| שיחות בהרבה... |
| קישורים מומלצים |
| הצטרפו לקהילה |
| אודות האתר |
| כתבו אלינו |
|
ספרייה / מרכז משאבים - התפתחותה של תפיסה מאת ד"ר סנונית שהם התפתחותה של תפיסה אנו חיים היום בחברה העוברת תהליכי שינוי חברתיים וטכנולוגיים, המשולבים במהפכת המידע (Information Revolution), מהפכה המתבטאת בפיתוח מואץ של טכנולוגיות אלקטרוניות ושילובן במערכות מידע מורכבות. הכרה, שליטה ויכולת שימוש מבוקרת במידע על צורותיו השונות הינם, מחד, צורך בסיסי בחברה דמוקרטית, ומבטיחים, מאידך, תפקוד אפקטיבי של האדם בעולם המידע של היום ושל המחר (Liesener, 1985). מערכת החינוך אמורה להכשיר את תלמידיה לתפקוד בחברת המידע ולהקנות להם לשם כך מיומנויות של איתור ושימוש במידע. ספרייה / מרכז משאבים הינו הגוף במערכת החינוך הראוי לשמש כמתווך בין התלמידים ובין עולם המידע; בהיותו, מחד, ספק של שירותי מידע ובשמשו, מאידך, מעבדת לימוד להקניית המיומנויות הנדרשות. תחילתה של התנועה לספריות בתי-ספר במחצית השנייה של המאה ה-19. הגישה שרווחה מאז, ועד, למעשה, תום מלחמת-העולם השנייה, ראתה בספרייה גנזך-מחסן של ספרים שנועדו להשלים את תכנית הלימודים. תפיסה זו באה לידי ביטוי בדו"ח ועדת סרטיין ( 1920, Certain ) ובסטנדרטים שפורסמו ב-1925 בארה"ב (Joint Committee, 1925) , שקבעו שהספרייה הינה הגוף התומך בהוראה ועליה לספק השלמה לספרי הלימוד ולתרום להעשרת תכנית הלימודים. ואכן ספריות בתי-הספר הכילו בעיקר ספרי עזר, היו ממוקמות בכיתות או במחסנים ונוהלו על-ידי מורים מתנדבים ( 1984, Craver ). |
|
מאז עברה ספריית בית-הספר מספר מהפכים. הראשון, בעקבות מלחמת-העולם השנייה, כשמספר מנהיגים מתחומי החינוך, הספרנות והמדיה קראו תיגר על תפיסת הספרייה כמחסן של ספרים ובמקומה העלו את הגישה המעמידה את הספרייה במרכז בית-הספר, ובמרכז התהליך החינוכי ( Loertscher, 1982 ). ואכן, בהדרגה החלו ספריות בתי-הספר לעבור שינויים: אוספי הכיתות מוזגו לאוספים מרכזיים, שופרו האוספים הספריים והפכו ליותר טרקטיביים, הוחל ברכישת ציוד וחומר אור-קולי, חדרי הספרייה נבנו מחדש או שופצו והחלו להעסיק אנשי מקצוע וכוח עזר. בעשרים השנים שמאז תום מלחמת-העולם השנייה עוצבה דמותה של ספריית בית-הספר כמקום מרכזי לאחסון ספרים, כתבי-עת וחוברות לשימוש התלמידים והמורים. היה בה אך מעט, אם בכלל, חומר אור-קולי. האוסף אורגן וסודר, חומרי יעץ לא הושאלו הביתה. אחת המוסכמות הבסיסיות בספרייה היה השקט. הדרכה בשימוש במשאבי הספריה הייתה מינימלית, וגם כשניתנה, לא ניתנה בצמוד לתכנית הלימודים. עבודת הספרן היתה מנותקת מעבודת המורים ( Luskay, 1983) . תפנית נוספת חלה בשנות השישים של המאה ה-20. בשנים אלה התחוללו מהפכים של ממש במערכות החינוך, שבאו לידי ביטוי בשינוי דגשים. במקום שימוש בלעדי בספרי הלימוד גרסו עתה שימוש במדיה שונים. הדגש הועתק משינון עובדות להבנה. מדגש על האינטלקט להתייחסות גם להתפתחותו ולטובתו הרגשית, האסתטית, החברתית, הרוחנית, והפיסית של התלמיד, ומהוראה - ללמידה ( Davies, 1977 ), מלמידה פאסיבית - ללמידה פעילה. דובר עתה על שיפור האנושיות בבית-הספר, ואחד המרכיבים החשובים להשגתו היתה הוראה המותאמת ליחיד. הכוונה להוראה הבנויה סביב צורכי התלמיד, עניינו, ייחודו, דרכי חשיבתו, סגנון הלימוד שלו, מיומנויותיו, רמתו האינטלקטואלית. הובן עתה שהשגת המטרה ניתנת להגעה בדרכים שונות. זה בא לידי ביטוי בקצב התקדמות אישי, באי-שימוש בציונים, בעבודה בקבוצות ובהוראת צוות. |
|
אחד המרכיבים של החינוך הפרטני והאינדיווידואלי הינו כתיבת עבודות על-ידי התלמידים. פירוש הדבר, שכל תלמיד עובד באופן חופשי על פרויקט שבחר באמצעותו ללמוד, לחקור, ולהרחיב את ידיעותיו בתחום המעניין אותו, וכך מעצב לו התלמיד דרכי עבודה ושיטות חקר והופך ללומד עצמאי ( Prostano & Prostano, 1977 ). יישום דרכי ההוראה והלמידה החדשות בבית-הספר העלה עניין מחודש בספריות בתי-הספר ובתפקידן במערכת החינוך המודרנית. הספרייה נתפסה עתה כמרכז לאמצעי למידה, המכיל משאבים מגוונים וסוגי מדיה שונים. לא עוד רק חומר מודפס, כי אם גם מפות, שקפים, שקופיות, סרטים, קלטות משחקי למידה, שעליהם מיתוספים מעת לעת מחידושי הטכנולוגיה. כך נוספו מאז שנות ה-80 קלטות הווידאו, חומר מזוער, מעבדות לשוניות, משחקי למידה, מכשיר הטלוויזיה, מחשבים אישיים, לומדות, תקשורת למאגרי מידע חיצוניים ותקליטורים. אכן, קיומם של עזרים וחומרים אור-קוליים שונים תורם להוראה המותאמת ליחיד בכך שהוא מספק מקורות מגוונים שכל ילד יוכל למצוא לו ביניהם את המתאימים לו. שכן החומר הלא ספרי והאור-קולי פונה למרבית החושים ומאפשר דרכי למידה חלופיות. אוסף ספרייה, הכולל מגוון של אמצעים, הוא עצמו הגשמה של עקרון שוויון ההזדמנויות בתוך בית-הספר (קרליץ, תשמ"ב). הספרייה נתפסת עתה כסדנא ומעבדת לימוד, המאפשרת התנסויות מסוגים שונים: קריאה, הקשבה, צפייה, התבוננות, למידה עצמית ולמידה בקבוצות, וכך אין עוד התלמיד קולט פאסיבי של חומר, אלא מגלה וחוקר, ומפעיל מיומנויות. בכך הפכה הספרייה למעבדת לימוד, שבה לומדים התלמידים כיצד ללמוד. עניין זה בתרומת הספרייה לתהליכי החינוך הניב את תפיסת ה"ספרייה / מרכז משאבים" - Media Center School Library. זהו המונח שהשתרש לציון דמותה החדשה והמשתנית של הספרייה. |
|
התפיסה החדשה של הספרייה, שעוצבה בשנות ה-60 וה-70 במאה זו, אינה רק החזקתו של מידע בפורמאטים שונים, נוסף על החומר המודפס בספרים, חוברות או כתבי-עת. עלתה כאן תפיסה חינוכית שלמה הרואה בספרייה / מרכז משאבים מרכז של פעילות חינוכית, השותף בתהליך הלמידה וההוראה המתרחש בבית-הספר ( Luskay, 1983 ). הספרייה נתפסת כמקום חי ותוסס, שבו פינה השקט המוזיאוני שאפיין את ספריות העבר, לפעילות רוחשת. זו ספרייה המדריכה את משתמשיה באופן שוטף בהקשר של תכנית הלימודים ומפעילה אותם, אך בה בעת גם שמה דגש על עידוד הקריאה החופשית באמצעות אוספי ספרות יפה ובפעילויות מיוחדות בספרייה, בפרוזדורים של בית-הספר ובכיתות, שנועדו למשוך את התלמידים אל הספר; ובכך גם מעוררת את התעניינותם האינטלקטואלית ומרחיבה את אופקי התלמידים. ואלה מרכיביה הבולטים: היותה מרכז של אמצעי הוראה. היא מכילה משאבי מידע מגוונים, האצורים במדיה שונים בכל התחומים (בניגוד לספרייה המסורתית, שהכילה ספרים בעיקר במדעי הרוח) וברמות קושי והיקף שונות. לא מדובר כאן רק בהימצאותם של העזרים, אלא בשילובם עם תוכניות ושירותים מיוחדים. ספרייה / מרכז משאבים הינה ספק של מידע, הן לתלמידים והן למורים. הכוונה למידע האצור בתוכה בפורמאטים פיסיים שונים, אך גם של מידע מחוץ לספרייה. זה יכול להיעשות באמצעות השאלה בין-ספרייתית, או ממרכזי מידע ומאגרי מידע חיצוניים שונים. |
|
הספרייה / מרכז המשאבים הינה מקום ללמוד בו. התלמידים יכולים לעבוד עם חומר ספרייתי, אך גם עם חומר שהביאו עמם. עליה לאפשר ישיבה ליד שולחן ו/או בפינות ישיבה נוספות בכורסאות לעיון או על שטיח לילדים צעירים. ספריות / מרכזי משאבים לא רק מחזיקות בחומרי ספרייה, אלא אף מהווים סדנה להפקת חומרים. המדובר בהכנת תיקי עבודה, שקפים, תרשימים. זאת הן על-ידי המורים, הן על-ידי הספרנים ואף על-ידי התלמידים. ניתן אף לבצע כאן פרויקטים מיוחדים כמו צילום או הקלטה של אירועים וחגיגות בבית-הספר. הספרייה / מרכז המשאבים אינה מהווה רק עזר ללמידה המתנהלת בכיתות, אלא היא סביבה לימודית בזכות עצמה. היא מאפשרת עבודה יחידנית, עבודה בקבוצות, המופעלת תוך שיתוף פעולה עם המורים. המורה אינו עוד מכתיב בלעדי של ההוראה המתנהלת בבית-הספר, אלא שותף יחד עם הספרן. הספרייה / מרכז המשאבים הינה סביבה התורמת להתפתחות העצמית של התלמיד. הן מעצם היותה סביבה אסתטית, על-ידי סידור ספרים או טיפול במכשירים, והן במתן המלצות על ספרים והכנת בולטין הספרייה. הספרייה אף תורמת בהחזקתם של חומרים שאינם קשורים לתכנית הלימודים, המאפשרים התנסויות למידה הקשורות למתרחש בעולמנו מבחינת התפתחויות חברתיות, פוליטיות, טכנולוגיות ותרבותיות. הספרייה / מרכז המשאבים הינה מעבדת לימוד המקנה לתלמידים כלי חשיבה, יכולת סינתיזה, יכולת הפשטה, ניתוח וחשיבה ביקורתית ואמות-מידה של הערכה ושיפוט לקבלת החלטות הנדרשות בחברה פלורליסטית ( 1987,Miller ). |
|
הספרייה / מרכז המשאבים הינה מקום ללמוד בו. התלמידים יכולים לעבוד עם חומר ספרייתי, אך גם עם חומר שהביאו עמם. עליה לאפשר ישיבה ליד שולחן ו/או בפינות ישיבה נוספות בכורסאות לעיון או על שטיח לילדים צעירים. במעבדה זו ירכשו התלמידים את המיומנויות הנדרשות לפתרון בעיות מידע: - הגדרת המטרה המכתיבה את הצורך במידע. - אסטרטגיות חיפוש מידע. - יכולת איתור והכרת המקורות ודרכי הדלייה מהם. - יכולת לזהות, לנתח ולהעריך עד כמה המידע עונה על המטרה. - סינתיזה - היכולת לשלב בין מידע שנשאב ממגוון מקורות. - הערכה ביקורתית של התהליך כולו ( Eisenberg & Berkowitz, 1988) . השינוי שעברה תפיסת הספרייה בבית-הספר במהלך השנים, בא לידי ביטוי במודל שעיצב דוד לורטשר בספרו School Library Media Program Taxonomies of the. המודל מציג את פרוגרמת הספרייה / מרכז משאבים כמורכבת משלושה שלבים:
|
|
השלב הראשון של היות הספרייה מקום אחסון משקף את תפיסת הספרייה המסורתית, שהיתה שרירה עד מלחמת-העולם השנייה. ראו בה מאגר של ספרים המשמשים השלמה לקריאת התלמיד. השלב השני של שירותים למורים ולתלמידים משקף את השינוי שחל מאז מלחמת-העולם השנייה, כשאנשי חינוך, ספרנות ומדיה העלו את רעיון הספרייה כמרכז בית-הספר, שתפקידה לא רק לאחסן ספרים, אלא להביאם אל המורים ואל התלמידים. השלב השלישי, של ראיית הספרייה כשותף פעיל יחד עם המורים בתכנון הלימוד, ראשיתו במהפך בתפיסת הספרייה, שהחל בשנות הששים ונמשך עד היום. מדובר על הוראה הנשענת על משאבים ולפיכך אינה יכולה להתבצע ללא הספרייה / מרכז המשאבים. גישה זו השתכללה עד לשותפות מלאה בתכנון יחידות ההוראה ואף במעורבות בבניית תכנית הלימודים כולה. למעורבות זו מטיפים היום רבים העוסקים בספרנות בית-הספר, לדוגמה,& Taylor Cleaver (1989) , הרואים את הספרן במרכז תהליך ההוראה ואף מציגים מודל ספרייה / מרכז משאבים משלהם הקרוי TIE, שמשמעו הידברות (Talking), מעורבות (Involving), הערכה (Evaluating): הידברות עם המורים באשר לתכניות ההוראה, מעורבות הספרן עם המורה בכל שלבי תכנון יחידות ההוראה והערכת המבוצע. מודל חשוב של הספרייה / מרכז משאבים הינו המודל של Haycock (1985) , המתמקד גם הוא בתכנית הלימודים והמתייחס לשלושה שלבים של מעורבות: 1. תמיכה במערכת הלימודים של המוסד החינוכי. 2. העשרת תכנית הלימודים. 3. השתלבות מלאה בתכנית הלימודים. |
השאלה הנשאלת לנוכח תפיסות אלה הינה: מהן למעשה מטרות ספריית בית-הספר. וכאן בולט בייחודו הפרסוםPower Information (1988), שהוכן עבור האגודה האמריקאית של ספרני בית-הספר והאגודה לתקשורת וטכנולוגיה בחינוך. בספר נטען שייעודה של הספרייה / מרכז משאבים הוא להבטיח לתלמידים ולצוות בית-הספר שימוש אפקטיבי ברעיונות ובמידע. ומכך נובעות המטרות הספציפיות שלהלן:
|
|
לאור התפיסות הרווחות ולאור המטרות שאליהן יש לשאוף - אם כי במערכת החינוך בישראל אנו נמצאים בספריות ובבתי-ספר רבים רק בראשיתו של השלב השני בהתפתחות גישת הספרייה - מוצג כאן מודל של ספרייה / מרכז משאבים. |
 |
