הספרן הבית-ספרי הלא-נראה:
מדוע חבריך המחנכים עיוורים לערכך (חלק 1)
מאת גארי נ' הארצל

מנהל-לשעבר בוחן את הסיבות לכך שמנהלים ומורים מתעלמים ממך
זה נראה רעיון טוב, בזמנו: שלושה מורים החליטו לייסד יחד צוות לפיתוח פרויקט בינתחומי. אבל הוא מת ברגע הולדתו. לרשותם עמדו חומר עזר מועט מדי וגישה מוגבלת למקורות מידע מקוונים, לנוכח מטרותיו השאפתניות של הפרויקט. הבושה היא, שאיש לא חשב להתייעץ עם המידען שבספרייה.

במקום אחר החליטה הוועדה המחוזית לתכניות לימודים להפריד את לימודי ההיסטוריה האמריקנית לשני גושים: הוראת ההיסטוריה האמריקנית בבית-הספר העל-יסודי תתחיל בסוף תקופת השיקום (הרקונסטרוקציה) ב-1877; וכל ההיסטוריה המוקדמת יותר של אמריקה תילמד בכיתות נמוכות יותר. אבל איש לא הודיע על כך לספרנים הבית-ספריים, שזה עתה סיימו להכין את ההזמנות לקראת שנת הלימודים הבאה. וכך, בתי-הספר העל-יסודיים קיבלו חומרי למידה על ההיסטוריה המוקדמת של אמריקה, ואילו היסודיים וחטיבות הביניים קיבלו חומרי לימוד מאוחרים יותר, בדיוק ההפך מן הנדרש.

רשימת המשגים החמורים - ארוכה. בעיר אחרת, הנהלת בית-הספר שקלה בכובד ראש לבטל כליל את הספריות בבתי-הספר העל-יסודיים, מתוך אמונה שכמות נאה של מחשבים וערמת תקליטורים תמלא את מקומן. במדינות אחדות בארצות-הברית רוב הספריות הבית-ספריות מופעלות בידי אנשים שלא הוכשרו מעולם לספרנות, וכאשר צוות ארצי של מומחים בתחום החינוך מפתח תכנית לבית-הספר העל-יסודי של המאה ה-21, הספריות כמעט אינן מוזכרות בתכנית.
 
וכך זה נמשך. כל אחת מן הדוגמאות מצביעה על חוסר מודעות מדהים כלפי המידענים הבית-ספריים. בכל אחד מהמקרים, התוצאות דומות: בזבוז של זמן, מאמץ וכסף; הזדמנויות יקרות מפז לשפר את ההוראה והלמידה הולכות לאיבוד; הישגי התלמידים נמוכים מכפי שיכלו להיות. איך יכולים כל הדברים האלה - ורבים אחרים - לקרות? איך ייתכן שספריות וספרנים רבים כל כך אינם זוכים ליחס הולם ואפילו סובלים מהתעלמות? וחשוב מזה: מה אפשר לעשות בעניין זה?

איך זה קורה?
אנשים מוכנים להקריב דברים שהם אדישים כלפיהם.
אם אתם תוהים מדוע תקציבים לספריות ולספרנים מקוצצים בקלות כה רבה, התשובה לכך היא זו: משום שאפשר לעשות זאת. שום מגינים נלהבים אינם יוצאים להגן על תכניות מידענות בספרייה, כפי שיקומו ויגנו על תכניות לימודים עתירות תקציב, על משרות הוראה או על שיעורי אתלטיקה. בלא אופוזיציה של ממש, הנהלות בתי-הספר וקובעי מדיניות חופשיים להצביע למען צמצום הספריות, ומנהלים השוקדים על הכנת תקציביהם בגליונות אלקטרוניים יכולים להקיש באצבע קלה על מקש המחיקה - איש מהם אינו מוטרד מן האפשרות שתקום מחאה ציבורית או מקצועית כלשהי.

מדוע מורים ומנהלים אינם מתלכדים כדי לתמוך בספריות? וגרוע מכך, מדוע במקרים כה רבים הם אלה שעומדים מאחורי הקיצוצים בתקציבן? גם התשובות לשאלות אלה פשוטות.

רבים מהם, ואולי כולם, אינם מבינים את ערכם של הספריות ושל הספרנים ואת הפוטנציאל החינוכי שיש בהם. לא שהם אינם מחבבים אותם, ובוודאי שהם אינם רודפים אותם. בדרך-כלל מדובר רק באדישות - ואנשים מוכנים להקריב דברים שהם אדישים כלפיהם.

כיצד יכולים דווקא מחנכים, מכל האנשים, להיות אדישים כלפי ספריות וספרנים? שוב, התשובה היא פשוטה: מחנכים אדישים כלפי ספריות וספרנים משום שאלה אינם נראים לעיניהם, בדרך-כלל. לכך יש לפחות שלוש סיבות. הראשונה נובעת מהכשרתם של המורים - או מהעדר הכשרה. הסיבה השנייה מקורה בסוג העבודה שאתם, הספרנים, עושים. הסיבה השלישית שורשיה בתרבות המסורתית של הספרן הבית-ספרי.

 
אין ספרנים בספרי הלימוד של הכשרת מורים
מורים ומנהלים רבים עיוורים למיגוון השירותים שמציעה הספרייה, משום שתכניות לימודים מעטות בלבד בהכשרתם דנות בפוטנציאל הטמון בספרייה לטובת תכניות הלימודים, לטובת הדרכת המורים, לשם פיתוח צוות ההוראה, או לטובת תמיכה בהנהלה.1 עקב כך, מבחינת מורים ומנהלים אלה הספרייה היא מעין שירות תמיכה, הנענה לצרכים המוגדרים על-ידם. הם אינם מודעים לכך שאתם יכולים לתרום לעיצובן של גישות חדשות להוראה וללמידה. בעיניהם, משרתכם קיימת רק כדי למלא את התפקיד הבסיסי מבין שלושת התפקידים המרכיבים את עוצמתו של המידע - אתם מוצאים עבורם את המידע הרצוי להם, כאשר הם רוצים בו, ומדריכים את התלמידים כיצד להגיע למקורות מידע שאולי יחמיצו בלעדיכם 2

הכשרת המורים מדגישה את יחסי הגומלין המתקיימים בכיתה בין המורה והתלמיד, ורק לעתים רחוקות משולב בה לימוד רציני של דרכי עבודה של המורה עם מבוגרים אחרים. דגמי שיתוף הפעולה וההתייעצות המקובלים בתחומי הרפואה, המשפטים, האדריכלות ובמקצועות אחרים - אינם אינם נפוצים בתחום החינוך, ובמיוחד לא בבתי-ספר העל-יסודיים.

יהיה זה אירוני אם הספריות הבית-ספריות ייכשלו בשל העדר מידע על עצמן.
הכשרת המנהלים גם היא מתעלמת מדיון בספרייה ככוח חיובי. בתכניות הכשרה אלה הספרנים אינם מוצגים כשותפים בפיתוח תכניות הלימודים, ולמעשה ספרי הלימוד להכשרת מנהלים כמעט אילמים ביחס לספריות הבית-ספריות ולהפעלתן. נושאים הקשורים לספרייה נידונים בדרך-כלל בשיעורים בעלי אופי משפטי, כאשר מתייחסים למרכז המשאבים כאל מקור אפשרי לבעיות, החל מבעיות צנזורה ועד בעיות של הפרת זכויות יוצרים.

מורים ומנהלים אינם מתכחשים באופן מודע לאפשרות שהמידענים בספרייה יוכלו לתפקד כמורים, יתרמו לקידומו של סגל ההוראה וישמשו יועצים-מדריכים. פשוט, הם אינם חושבים במונחים כאלה. לאחר שסיימו את מסלול הכשרתם, מחנכים אלה לכודים בתוך דבריהם שלהם, וקשה מאוד להרחיב את אופקיהם שנוסדו עוד בראשית הקריירה שלהם. דרישות ההוראה ותנאי הבידוד הקשים שבהם פועלות רוב הכיתות, כבר תועדו רבות. ואין עוררין על העומס והנטל הכבד הכרוכים בעבודת הניהול. אם כך, על אף שניתן למשוך בכוח את תשומת ליבם של מורים ושל מנהלים לספרייה, ברבות הימים היא תיעשה לא-מורגשת ולא-מוערכת.
 
בצל הכיתה
התפיסה הרווחת היא, שבתי-ספר מוגדרים על-ידי הלימוד וההוראה המתרחשים בכיתה, ומורים ומנהלים ניצבים בלב התפיסה הזאת. במצב זה, ספרנים אינם נתפסים כמורים או כמדריכים-יועצים. תפיסה זו קיימת בתוך בתי-הספר. למרות העובדה שספרנים מצורפים לעתים קרובות למורים בתיאור הארגוני של מבנה בית-הספר והם משולבים ברשימת המשכורות ובדירוג המקצועי, מורים רבים רואים בספרנים מקור תמיכה יותר מאשר עמיתים3 .

כתוצאה מכך אתם, הספרנים, נחשבים כמי שמסייעים לאחרים להפוך לתלמידים מצליחים; לא כאחראים באופן ישיר על התקדמותו והצלחתו של התלמיד - ובוודאי לא כאחראים על קידומם של המורה או המנהל. מאחר שעבודתכם נתפסת כמרוחקת מן התלמידים, קשה מאוד לאמוד את היקף תרומתכם ואת איכותה. עבור מנהלים, הקושי להצביע על פירות עמלכם הוא אחד הגורמים העיקריים לתפיסתם המעורפלת באשר לשירותי הספרייה שאתם מעניקים. מנהל יכול להכיר בהצלחתו של מורה, אבל יקשה עליו מאוד להעריך עד כמה הצלחה זו היא תוצאה של רעיונות, מקורות מידע, שירותים ותמיכה שמקורם בספרן.

חוסר יכולתם של מנהלים להבחין בתרומה זו הופך את הספרייה ואת צוותה לקורבנות ראשונים של קיצוצי תקציב, של שינויים במערכת השעות ושל הקצאת מטלות מיוחדות. בכך יש משום אירוניה, ולפעמים יש בכך משום טרגדיה. לנוכח העובדה שהם עושים כל שביכולתם כדי להגן על הכיתה בעיתות מצוקה תקציבית, עלולים המנהלים לקצץ בשירותי הספרייה, ובכך להשמיד כליל את אחת מאבני היסוד של הצלחת התלמיד.

כל אלה מצטרפים יחד לעובדה, שספרנים בית-ספריים הם מבודדים. במקרים רבים יש ספרן אחד בכל בית-ספר, ובמצב זה - כוחם של הספרנים אינו במספרם. בידוד זה יכול להחריף עקב אילוצי מערכת השעות של בתי-הספר. רוב המורים מבלים את הפסקותיהם במקביל לאלה של תלמידיהם. מאחר שהתלמידים נוטים לנצל זמנים אלה כדי לבקר בספרייה, הספרנים נדרשים לשרת אותם באותו זמן. התוצאה? כך נשללת מן הספרנים ההזדמנות לבנות את נוכחותם, את יחסיהם עם מורים ועם מנהלים ואת השפעתם.
 

האם זו גם אשמתכם?
הסיבה השלישית שהספריות והספרנים סובלים מהתעלמות, היא שספרנים אינם גורמים לעצמם לכך שייראו, כפי שעליהם לעשות. אינכם יכולים לזכות בהכרה, אם לא תשכנעו אנשים שהספרייה איננה משאב שולי שאפשר להסתדר בלעדיו, אלא היא מהווה מרכיב הכרחי בבית-הספר האיכותי. המידענים עשו עבודה גרועה בקידום עצמם, בין השאר בשל העובדה שהם לא חונכו לצורך לעשות זאת. מאחר שלא למדו מהן הסיבות לצורך בנוכחות, בכוח ובהשפעה וגם לא את הדרכים להשגתם, מידענים רבים אינם מלמדים את המורים ואת המנהלים על ערכו של מרכז משאבים מוצלח.

השפעה נובעת בתפיסותיו של הזולת באשר למה שהאחר עשוי לעשות למענו, יחד איתו, לטובתו. כאשר תפיסה כזאת אינה קיימת, איש אינו יכול להשפיע על זולתו. ככלל, ספרנים לא עשו שיעורי בית בעיצוב התפיסות של זולתם, לא ברמת התחום החינוכי, לא ברמת המחוז שבו הם מועסקים ולא ברמת הבניין שבו הם עובדים.

מחוללי השפעה
אם אתם רוצים להרחיב את גבולות השפעתו של איגוד המידענים שאתם משתייכים אליו, יש מספר ארגונים חינוכיים שיכולים לסייע לכם. לפניכם דוגמאות לארגונים בעלי השפעה לא מבוטלת על מורים, על מנהלים, על גופים מוסמכים ועל מקבלי החלטות בארצות הברית:
National Education Association  
National Association of Elementary School Principals  
National Association of Secondary School Principals  
American Association of School Administrators  
National Council of Teachers of English  
National Council of TeachMathematics  
National Staff Development Council  
Association for Supervision and Curriculum Development  
 
המקבילות הישראליות של ארגונים אלה הם:
עמותת המורים בישראל
הסתדרות המורים
ארגון המורים העל-יסודיים

מדוע זהו מצב העניינים? התרבות המסורתית של הספרן הבית-ספרי אינה מעודדת שום קידום. על-פי התפיסות המאפיינת תרבות זו, הספרן נוטה להתכנס בתוך עצמו ולהיכנע לפוליטיקה הפנימית של מקום עבודתו. אנשים רבים נוטים להאמין שהצטיינות בעבודה בהכרח מזכה את המצטיין בהכרה. כולנו נשבים ברעיון שמשהו איכותי יזכה לתמיכה, רק משום שיש בכך צדק. אבל המחקר והניסיון מראים, שרעיונות מושכים ונפלאים נוטים להשתבש עד היסוד.

אנשים רבים נוטים להאמין שאם הם עושים עבודתם נאמנה, אחרים - במיוחד הממונים עליהם - מודעים למה שהם עושים. המצב איננו כזה כלל וכלל. כאשר לא מתעוררות בעיות, הממונים שרוצים בכך יכולים להתעלם מתכניות אלה או אחרות ומאנשים מסוימים. לא שהם נמנעים בכוונה מהענקת תשומת לב, אלא שזמנם מוקדש לעניינים אחרים - לבעיות או לנסיבות המצריכות תשומת לב, משום שמישהו העלה אותם לסדר היום שלהם והקפיד שהם יישארו שם.

אפילו המודעות של המנהל או של המפקח לקיומה של תכנית זו או אחרת או לפעילותו של אדם מסוים, אינה מספקת. למען עצם המשך קיומו וכדי לגייס את התמיכה בו, חייבת לשרור הסכמה מושלמת-כמעט בין הממונה לבין העובד באשר למטלות שהעובד אמור לבצע, לרמת חשיבותן ולאמות המידה לשיפוט איכותן. מעטים הם המצבים האלה במציאות.|s|4|s|

המחשבה שההצטיינות כשלעצמה תמשוך תשומת לב, תביא להעצמה או ליכולת השפעה - היא בחזקת משגה חמור. מלאכת הארגון של מרכז משאבים ברמה גבוהה המתפקד היטב וביעילות, נענה לצרכים ומתעדכן - הוא בוודאי מרכיב הכרחי בכך. אנשים נמשכים לרמת יכולת גבוהה, אך יכולת כזאת ואיכות גבוהה אינן מספיקות כשלעצמן. אילו כך היה, ספרנים רבים יותר היו זוכים לעוצמה ולהשפעה רבה בבתי-הספר, בהשוואה למצב היום.
 
מבחינת הספרן, כמו כל אדם בחיי העבודה, רכישתן של הכרה והשפעה תלויה בשאלה אם אנשים אחרים מאמינים ביכולתו לעזור להם להצליח או לקדם משהו שהם מאמינים בו. ספרן יכול לנהל את מרכז המשאבים המרשים ביותר בארץ, אך אם האחרים לא יראו בו חלק בלתי נפרד מהצלחתם שלהם ומהצלחת בית-ספרם, לספרן לא תהיה השפעה עליהם. מחקרים מראים שרוב התלמידים, המורים והמנהלים אינם תופסים את המידענים ואת מרכזי המשאבים שבבית-ספרם כחלק בלתי נפרד מהצלחתם.|s|5|s| מאחר שעיקר המשימה בבניית ההשפעה של הספרן טמון בבניית נחיצותם של הספריות והספרנים, המטרה צריכה להיות שינוי בתפיסותיהם של האחרים.

דרושה עבודה כדי לשנות תפיסות של אנשים; זו איננה רק עבודה נוספת, אלא עבודה השונה בהיקפה ממה שנדרש לשם הקמה והפעלה טכנית של מרכז משאבים ראוי לשמו. ספרנים אינם בונים לעצמם דימוי חיוני על-ידי העשרת הספרייה, רכישות בלתי פוסקות, מיון מדויק של הספרים או שיפור שיטות הרישום. אי אפשר לבנות דימוי כזה על-ידי תוספת של תצוגות מרהיבות, הקרנת סרטים בשעות הצהריים, או משיכת התלמידים לספרייה על-ידי משחקים והענקת פרסים. אי אפשר לעשות זאת אפילו על-ידי פרסום נתונים מרשימים על עלייה במספרי הקוראים. דברים אלה עוזרים, בוודאי, אך הם רק בגדר טקטיקות בודדות במסגרת אסטרטגיה רחבה יותר של בניית נוכחות.

תרבות הספרנות מעודדת את הספרנים להחליף מידע ביניהם, אבל היא מעולם לא דחפה אותם להביט החוצה, אל מחוץ לקבוצתם. היתרון הטמון בפרסום מאמרים ובהשתתפות בכנסים הוא בכך שהם משקפים את עבודתם הנפלאה של הספרנים בשילוב חידושים, בפתרון בעיות, בתפקוד לנוכח מקורות מימון דלים ובהפקת תועלת מן ההיבטים הטכניים של מקצועם - אך אלה מובאים לידיעתם של ספרנים אחרים בלבד. וזוהי הבעיה.

על-פי אמרה נושנה, לא חשוב אם אתה פוגע בעין השור אם כיוונת למטרה הלא נכונה. כמה מורים ומנהלים נתקלו אי פעם בכתבי-עת של ספרנים, או השתתפו בכנסים שלהם?
מעטים מאוד.

 
כמה מהם נחשפים באופן שוטף למידע על אינסוף הדרכים שבהן יכולים הספרנים לקדם את תכניות הלימודים וההדרכה, את יחסי הציבור של בית-הספר, את פיתוח צוות ההוראה ופעילויות אחרות בבית-הספר?
מעטים מאוד.

כמה מהם נחשפים באופן שוטף לבעיות המקשות על הספריות הבית-ספריות, או לניתוח שיטתי של צורכיהן במונחי כוח אדם, ציוד או תקציב, לנוכח העבודה שבית-הספר דורש מהן לבצע?
מעטים מאוד.

ספרי לימוד להכשרת מנהלים כמעט אילמים ביחס לספריות בית-ספריות.
מורים ומנהלים אינם קוראים את כתבי-העת של הספרנים והם אינם משתתפים בכנסים העוסקים בספריות. הספרנים שותפים לטעותם של מחנכים אחרים: הם כותבים בהרחבה זה לזה ומשמיעים זה באוזני זה אינסוף הרצאות, אך הם אינם עושים זאת באוזניהם של קובעי המדיניות, אנשי הביצוע ומקבלי ההחלטות התקציביות.

במילים פשוטות, אם לא ייעשה מאמץ לזכות בתשומת ליבו של המחנך, תאבד התקווה של הספריות הבית-ספריות לעתיד טוב יותר.

להפוך לנוכח
כל הבעיות שבהן דנתי - ההשפעה על הכשרת מורים ומנהלים, טבעה הסמוי מן העין של עבודת הספרן הבית-ספרי והלחץ התרבותי שבו נתון הספרן - תורמות רבות למשבר הפוקד את הספריות ואת הספרנים הבית-ספריים. הגיע הזמן שאתם, הספרנים, תשיבו מלחמה כנגד קיצוצי תקציב וגזרות הפיטורין, כנגד מערך הכוחות המתעלמים מכם - וכמובן כנגד אלה המצמצמים אתכם או מבטלים את קיומכם. הדרך להשיב מלחמה היא להפוך את תפקידו ואת תרומתו של הספרן הבית-ספרי למורגשים, לגרום לכך שהוא ייתפס כבעל כוח לחולל שינוי.

זה נטול אשליות, אבל זה בידיכם. עליכם לכתוב ולהופיע, עליכם לעבוד כדי לשנות את תרבות השירותים שמציעה הספרייה, ועליכם לגרום לארגונים שבהם אתם פועלים להביט החוצה, כמו גם פנימה. יהיה זה גם אירוני וגם טרגי, אם הספרייה ומרכזי המשאבים הבית-ספריים יכשילו את בתי-הספר ואת התלמידים שאותם הם משרתים, משום שלמנהלים לא היה מידע עליהם.
 
האתגר המוצע הוא מסוג "חדשות טובות/חדשות רעות". החדשות הרעות הן שזוהי משימה עצומה ומורכבת, ועליכם לתקוף אותה בשלוש חזיתות בו-בזמן. בחזית הראשונה, עליכם לפעול במהירות לשבירת המומנטום שאין דרך אחרת לכנותו אלא "התנועה נגד הספרן". כל ספרן שספג קיצוצים וכל תכנית שהופסקה באיבה מחלישים את מסד הנתונים שממנו תוכלו להמשיך ולשלוף פריטי מידע ובעזרתו תוכל לשמור על הקיים.

חזית שנייה היא שינוי התפיסות הקשורות אליכם ואל הספריות שלכם - תפיסותיהם של מורים ומנהלים סביבכם. אנשי מקצוע אלה הם חוד החנית של תמיכה בתכניות ושל מניעת קיצוצים בעתיד.

החזית השלישית היא בנייה של בסיס עוצמה, שיאפשר לכם להשפיע על הכשרתם של מורים ומנהלים ועל הכשרתם של ספרנים בית-ספריים לעתיד. שאם לא כן, תמצאו את עצמכם לכודים במאבק מתמיד לטובת שינוי תפיסותיו של כל דור ודור של מורים ומנהלים. הם ימשיכו להגיע אל תחום החינוך מתוך יחס של תת-הערכה כלפיכם וכלפי הספרייה, וכל דור חדש של ספרנים בית-ספריים יכלול תמיד את אלה המהססים להצטרף לאתגר ולצאת כנגד תפיסות שגויות של עמיתיהם, המחנכים האחרים.

וזה עוד לא הכל. תידרשו לפעילות שאינה מהווה חלק מהגדרת התפקיד שלכם. אתם עלולים להיתקל בהתנגדות חריפה מצד חבריכם המורים ומצד האיגוד המקצועי שלכם - אתם חורגים מן המקובל, אחרי הכל. תצטרכו גם להיות לגלות סבלנות בציפייה לתוצאות חיוביות. ייתכן שיידרש מאמץ ארוך טווח ומתמשך לפני שיסתמנו רווחים ברורים; ייתכן שיידרשו חמש שנים כדי לממש את המטרה הראשונה: לבטל את סכנת הקיצוצים הגדולים. יידרש זמן רב עוד יותר לממש את המטרה השנייה, והיא שינוי התפיסות כלפי תפקידכם בקרב מספר משמעותי של מחנכים, וכ20- שנה יידרשו עד שיורגש מימושה של המטרה שלישית, והיא להשפיע על הכשרת המורים והמנהלים.

ועכשיו, החדשות הטובות. גם החדשות הטובות יגיעו בשלושה חלקים.

החלק הראשון הוא, שבידכם הכלים הדרושים כדי לממש את שלוש המטרות הללו. הכלי רב-העוצמה ביותר שמצוי בידכם הוא - אתם עצמכם. ספרנים הם קבוצה משכילה. יש די והותר ספרנים כדי להקנות להם עוצמה מספרית. ועומדים לרשותכם ארגונים ואיגודים מקצועיים.
 
החלק השני של החדשות הטובות הוא, שכמה מן הדברים שאתם יכולים לעשות כדי לתקוף את הבעיה באחת החזיתות - ישרת גם את חיזוק מעמדכם בשתי האחרות.

והחלק השלישי הוא - שיש שלושה נתיבים שבהם תוכלו לקדם את מעמדן של הספריות בתחום החינוך.

קראו את חלק 2 של "הספרן הבית-ספרי הלא-נראה".

מקורות