תערוכת הכרזות המצולמות "צלם אנוש" יוצאת אל בתי-הספר לקראת הדיון שיתקיים בשנתיים הקרובות, כך אנו מקווים, סביב הנושא "הזכות לכבוד והחובה לכבד", או באופן תמציתי יותר: כבוד האדם. בתערוכה 18 כרזות מצולמות של הצלמים: אלכס ליבק, ציפי מנשה, שוקה גלוטמן, רונית שני, שוש קורמוש, הלי פנסר, אלדד רפאלי, אברהם חי, ג'ואל קנטור, יוסף כהן, עליזה אורבוך, מיכה בר-עם, מיקי קרצמן, רלי אברהמי. ליד כל צילום מופיעות כמה מילים שאמר הצלם על הנסיבות שבהן צילם את התצלום, או על יחסו אל הסיטואציה המצולמת.
|
הימים אינם קלים לעיסוק בכבוד האדם. נראה שיש יותר דוגמאות יומיומיות לרמיסתו, חזותית ומילולית, מאשר לטיפוחו. בכירי משרד החינוך מודאגים בעיקר מההתגברות חסרת התקדים של האלימות בבתי-הספר, ומקווים, גם בעזרת העלאת הנושא, לעצב דרך חינוכית להחדרת הערכים הקשורים בכבוד האדם.
|
"הבן לא יכול להגיד אם הוא מרשה לי לפרסם את הצילום שלו, אבל האבא נותן רשות, כי הוא מאמין שגם הבן היה מסכים" (ג'ואל קנטור)
|
|
המרפ"ד הארצי לחינוך חזותי נטל עליו לבחון את הנושא מההיבט החזותי. ארבע מטרות עיקריות עמדו לנגד עינינו:
|
הצגת צילומים שיהיו פתיחה טובה ומעוררת לדיון חינוכי בנושאים ערכיים ובדילמות מוסריות.
|
1.
|
הצגת דימויים חזותיים משמעותיים, בעלי נוכחות חזקה, שייחרטו בתודעת המתבוננים ויצטרפו למאגר הדימויים העשויים לעצב בעתיד גישות, ערכים והשקפות עולם.
|
2.
|
העשרת הסביבה הלימודית הבית-ספרית הקונבנציונלית בדימויים חזותיים שאינם מופיעים בה על-פי רוב.
|
3.
|
פתיחת פתח להיכרות עם אנשים ועולמות אחרים, רחוקים (גם אם כולם צולמו בארץ).
|
4.
|
פתח לדיון בכוחות ומשמעותו של הדימוי החזותי, כנושא עצמאי בעל חשיבות, ולא רק כמלווה טקסט.
|
5.
|
|
התערוכה מניחה, אם כן, כמה הנחות יסוד בנוגע לדימוי החזותי: בראש ובראשונה היא מניחה שיש בכוחו לא רק להעביר מסרים ערכיים אנושיים, אלא גם לעצב דעות, ערכים ותפיסות עולם. היא מניחה גם שהיחשפות ממושכת אל דימוי חזותי משמעותי הופכת אותו לחלק ממאגר תרבותי אנושי, שמתוכו נבנית הזהות החושבת.
|
  
|
