סיכום
המשך קיומו של מרכז המשאבים הבית-ספרי הוא סוגייה המטרידה אותי אישית, בשל היותי מנהלת של פרויקט ישראלי רחב ממדים, השם לו למטרה לקדם מוסד זה במערכת החינוך, וזאת במסגרת עבודתי במרכז לטכנולוגיה חינוכית. בעשור האחרון הוקמו על-ידי מטח כעשרים ספריות בבתי-ספר יסודיים ועל-יסודיים מן המגזרים השונים, ופותחו תכניות חינוכיות רבות לקידום השימוש במקורות מידע, שילוב הספרייה בתהליכי הוראה ולמידה ועידוד הקריאה להנאה. בין אלה ניתן למנות גם את הקמתה של "הספרייה הווירטואלית החדשה" של מטח. כאמור לעיל, אנשי חינוך ממעטים לעסוק בנושא. דוגמא אישית לעובדה זו חוויתי בעצמי כאשר המרצים בבית-הספר לחינוך אשר אליהם פניתי בהצעה להנחות אותי בתזה שעניינה מרכז המשאבים הבית-ספרי, השיבו את פני ריקם. יותר ממרצה אחד נתן לי להבין, כי בעידן האינטרנט אין מקום כלל לעסוק בספריות בתי-ספר. . .
המצב "בשטח" אינו מזהיר. אמנם בחלק ניכר מבתי-הספר קיימות ספריות, אך מעטים מרכזי משאבים הנהנים מתקציב שוטף המאפשר להם לממן רכישות חדשות, הן בתחום הספרים והן בתחום המידע הדיגיטלי. המפקחות על הספריות במשרד החינוך, שרק לאחרונה עברו ממשרד התרבות למשרד החינוך, אינן מצליחות לשנות את המדיניות הכוללת של המשרד בתחום זה, מדיניות המתייחסת לנושאים כמו שטח הספרייה,7 תקנים להעסקת ספרניות,8 גביית כספי הורים לצורך מימון רכישות חדשות לספרייה,9 ועוד.
אם אכן נראה שיש עתיד לספרייה הבית-ספרית, בצורתה כ"מרכז משאבי ידע", הרי שיש לכך השלכה ישירה על עבודתי, בניסיון להמשיך את שיתוף הפעולה של מטח עם הגופים הבלתי-ממשלתיים המעוניינים בקידום הנושא. אני מאמינה כי עם הזמן ירבו בתי-הספר שיאמצו את הגישה בדבר מרכזיותו של מרכז משאבי ידע במוסד החינוכי, והדבר יתרום באופן ישיר לאיכות ההוראה והלמידה בהם. פרסום מאמר זה באתר "ספריות באוויר", המיועד לספרנים/מידענים ולמורים ומופעל במסגרת "פרויקט ספריות" במטח, עשוי לתרום אולי מעט להשגת מטרה זו.
|
|
להתחלה 
