הערות על מצבו של הספרן בעידן משתנה

מאת: ד"ר יונתן מזרחי
 yoni1961@zahav.net.il
http://www.digitalyoni.com

לכל מי שעוד לא שם לב, מתרחש סביבנו שינוי ענק. לתהליך השינוי ישנם שמות רבים: הכלכלה החדשה, עידן המידע, כלכלת האינטרנט, חברת המידע. אנחנו כספרנים חווים אותו ומודעים לו, אולם המודעות, כך נדמה לי, אינה מקיפה, ואיננה תופסת עד כמה השינוי הוא מבני, עמוק ויסודי. מדובר ברעידת אדמה המתרחשת עדיין בחלקה מתחת לפני השטח, ומובילה לשינוי סדרי בראשית ברמה הכלכלית, החברתית, התרבותית והטכנולוגית.
אי-הנגיעה בעומקו ובמשמעותו של השינוי היא קריטית, במיוחד עבור הספרנים: שכן במרכז השינוי עומד נושא המידע - תחום ההתמחות ההיסטורי של הספריות. כדאי להם לספרנים להבין לעומק את הסביבה המשתנה ולהגיב אליה, שאם לא כן יחמיצו את ההזדמנות להיות מזוהים עם מקצוע משמעותי הצפוי לעבור "מתיחת פנים" מקפת מצוי במרכז העשייה וצמוד להתפתחות הטכנולוגית. האלטרנטיבה: להשתייך למקצוע נכחד, המתועד בארכיונים.

מהי מהות השינוי? דוגמאות מהסביבה הכלכלית המשתנה יכולות להמחיש במה דברים אמורים. כללי המשחק הכלכליים הם השלד שעליו נבנות רמות העשייה האחרות. אולם לפני כן, וכקריאת כיוון ניתן לומר כי היום הנגישות למידע מפסיקה להוות בעיה. מתוך כך, התפיסה המסורתית של הספרייה כמוסד הסוגר פערים בנגישות לידע מאבדת את הרלוונטיות שלה. כיום, עומס-יתר של מידע הפך לנושא המטריד (ולא השאלה "היכן מוצאים חומר על..."), ולפיכך השאלה שהספרנים צריכים לשאול את עצמם, היא: כיצד אנחנו הופכים להיות רלוונטיים בעידן של עומס מידע? התשובה המתבקשת היא שעל הספרן להפוך למסנן ומעבד מידע. תפקידו הופך להיות הקטנת נפח המידע המגיע אל הלקוח, ולא להפך.

נחזור אל הסביבה הכלכלית: אל חוקי ההווה של "כלכלת המידע". בלי שהרגשנו, מידע הפך בשנים האחרונות למשאב העסקי החשוב ביותר בכלכלה המודרנית. בעידן כלכלת המידע של ראשית המילניום השלישי, מידע ממיר ומשביח חומרי גלם, אמצעי ייצור, עבודה והון. סף הכניסה לכל פעילות והחלטה עסקית מחייב כיום תשומות מידע ברמות ובהיקפים שאין להם תקדים בהיסטוריה של הכלכלה האנושית. בשנים האחרונות, מידע הפך לסחורה המבוקשת ביותר בעולם. הוא מיוצר ונצרך בהיקפים אדירים, אין לו גבולות גיאוגרפיים, יש לו חיי מדף קצרים, ויש לו קשת רחבה ביותר של איכויות. פשוט, איננו יכולים לעשות דבר בלעדיו.

מונחי היסוד בכלכלה - חומרי גלם, אמצעי ייצור והון (נכסים) - המשמשים כאמצעים להערכת שווי של חברה בעולם חברות ההיי-טק, משמעותם מתערערת. לדוגמה, על מיקרוסופט כחברה בכלכלה החדשה, ניתן לשאול: מה בעצם מחזיקים בעלי המניות של מיקרוסופט? באילו ממדים ניתן להעריך את שוויה של החברה? הנכסים הפיסיים שלה הם מבני הפיתוח, המדשאות ומכונות השתייה והצילום במסדרונות. אין למיקרוסופט שום מכונות ייצור, אין מלאי או הסכמים לרכישה של חומרי גלם. מאחורי מיקרוסופט אין כלום, במונחים מסורתיים של אמצעי ייצור קשים (מכונות), חומרי גלם וכדומה. שאלות חשבונאיות קלסיות, כמו כמה שטח אדמה יש בבעלות החברה, מהו הערך של מתקני הייצור של מיקרוסופט וערך מפעיליהם, כמה מלאי יש למיקרוסופט - הן חסרות משמעות.

זאת ועוד, המלחמה השיווקית הגדולה ביותר שמנהלת מיקרוסופט כיום נעשית בדרך של מתן המוצר עצמו חינם (כשביקשה מיקרוסופט להעניק חינם את דפדפן האינטרנט שלה "אינטרנט אקספלורר" לרוכשי מערכת ההפעלה שלה, היא נתבעה שלא לעשות כך).. במאמר שהתפרסם בעיתון "ניו-יורק טיימס" (25.8.91) על מיקרוסופט, נאמר: "הנכס המשמעותי של מיקרוסופט נמצא בין האוזניים של העובדים שלה (ובעיקר בין האוזניים של ביל...) הנכסים של החברה הולכים כל יום הביתה בחמש (לפעמים זה חמש בבוקר). זה לא צחוק - החברה המוזרה הזו הפכה אותו לאדם העשיר ביותר בעולם... מיקרוסופט מוכרת חלומות - ומגשימה חלומות. השווי המעשי של המניה הוא עד כמה החולמים במיקרוסופט יהיו יצירתיים. גייטס ידאג לשאר...".
  

גם הבורסה מהווה מדד מעניין לעולם שבו אנו חיים: שתי חברות ישראליות ניסו בשנת 1996 להנפיק מניות בבורסה הלונדונית. בקצרה, העיקרון הוא זה: החברה מציגה את עצמה, את הפוטנציאל הרווחי שלה, ובהנפקת המניות אומרת לציבור הרחב: קנה את מניות החברה; אם נגדל - תרוויח, אם נפסיד - תפסיד. חברה אחת מהשתיים שעשו זאת היא "פלסאון", חברה בבעלות הקיבוץ מעגן-מיכאל. זוהי חברה מבוססת המוכרת רכיבי פלסטיקה, בעיקר ליצוא, בשווי של רבע מיליארד שקל, ומרוויחה כ-50 עד 60 מיליון שקל לשנה לפני מס.
החברה השנייה היא חברת "גיאו-אינטראקטיב", חברה המפתחת מוצרי מולטי-מדיה לסביבת אינטרנט: שלושה בחורים צעירים, הפועלים בדירה שכורה בגבעתיים. זוהי חברה שלפני ההנפקה שלה הרוויחה שקל, והמאזן שלה מראה על מינוס של כרבע מיליון דולר. מי שהצליח להנפיק מניות בשווי 19 מיליון דולר בבורסה בלונדון, הייתה דווקא החברה הענייה...

בהסבר שנתן לכך הפרשן הכלכלי גיא רולניק בעיתון "הארץ", נכתב כך: "הסיבה העיקרית לכך ש'גיאו-אינטראקטיב' הצליחה לגייס 19 מיליון דולר[...] היא שהחברה לא הרוויחה שקל אחד, לא סנט אחד ואפילו לא פני אחד מעולם. זה נשמע קצת מוזר, אבל זאת המציאות." וממשיך רולניק: בוול סטריט קוראים לחברות מהסוג של "גיאו-אינטראקטיב" ZERO EARNING COMPANIES, ולא צריך לסיים תואר שני בהרווארד כדי להבין את הכוונה: חברות שמעולם לא הרוויחו כסף; חברות עם הפרש שלילי בין הכנסות להוצאות; חברות שהשורה התחתונה במאזן שלהן מופיעה בסוגריים; חברות שעתידן עוד לפניהן. ועוד, לחברות הללו יש כינוי נוסף באמריקאית: STORY COMPANY שמשמעו: כדי למכור את החברה אי אפשר להשתמש במספרים, בחשבונאות או בפרמטרים כלכליים. צריך לספר "סיפור". "גיאו-אינטראקטיב" היא מן המצטיינות בסקטור "חברות הסיפור". התשקיף שלה נפתח בארבעה גרפים מזנקים, המתארים התפתחויות שונות בתעשיית האינטרנט ואשר מעוררים מיד חשק לקום ולצעוק: "כן, כן, גם אני רוצה לקנות מניות של החברה הפועלת בסביבה עסקית כזאת". בהמשך מספר התשקיף על ה"אמונות" של מנהלי החברה. בבורסת AIM בלונדון, שם מנפיקות היום הרבה "חברות סיפור" את מניותיהן, האמונה היא החשובה מכל...

"התשקיף של 'פלסאון',"כותב גיא רולניק, "לעומת זאת, נורא. כישלון שיווקי חרוץ. הקיבוצניקים, שלא מבינים דבר וחצי דבר בעולם הפיננסים של ימים אלה, פתחו את התשקיף עם צילום מוזר של כמה שסתומי ברזים וצינורות פלסטיק בצבעים שחורים ואפורים. מה זה? מי רוצה בכלל להסתכל על חברה מגוחכת כזאת? עם הברז-פלסטיק-שני-צול הזה אתם רוצים להנפיק בבורסה הראשית בלונדון?... מה כבר יכול להיות כאן? איפה כאן הסיפור? זה הרי משעמם להפליא. האם חסרות לבריטים חברות משמימות כאלה, שכל שנה צומחות קצת במכירות וקצת ברווחים ומסיימות את השנה עם כמה עשרות מיליוני דולרים?"

ארבע שנים אחר כך (נכון לאמצע חודש מרץ 2000) "גיאו" נסחרת בבורסה הלונדונית לפי שווי שוק של 7 מילארד דולר (!), וזו לא טעות דפוס.

ונתונים נוספים: מבין 500 החברות היוקרתיות שהופיעו ברשימת חברות 500 FORTUNE בארצות-הברית בשנת 1955, 70% כבר לא קיימות היום! מבין 500 החברות שהיו רשימה ב-1979, 40% כבר לא קיימות היום. קצב השינוי גם הוא לא מה שהיה פעם.

גם החברות שנבחרות לייצג את המציאות הפיננסית (חברות הנבחרות לייצג את מדדי הבורסה) עוברות שינוי. מדד ה"דאו ג'ונס", למשל, בנוי כך: בוחרים את שלושים החברות החזקות ביותר מכל הענפים בכלכלה האמריקאית, ועוקבים אחר ההתנהגות שלהן בבורסה. האם עלו או ירדו, כמדד לפעילות המשקית? האם העוצמה הכלכלית עלתה או ירדה? שתי חברות נכללו במדד "דאו ג'ונס" מראשיתו: US STEEL וחברת (STEEL AND CAN) PRIMERICA. במאי 91 הורדו שתי החברות מהרשימה. החברות הללו, הקשורות לייצור מכוניות, היו ועדיין נחשבות מענקי התעשייה האמריקאית, והן סימלו את העוצמה הכלכלית של ארצות-הברית. המחליפות שלהן הן WORLD DISNEY PRODUCTION ו-JP MORGAN. האחת מוכרת חלומות, והשנייה מוכרת נתונים פיננסיים. ומהו המסר? המדד לעוצמה כלכלית משתנה מייצור פלדה לייצור חלומות, מתעשייה כבדה לתעשיית נתונים, מידע וידע.

אנחנו חיים בעולם שבו כוחות השוק פועלים בדרכים שאינן מובנות. כללי המשחק, המגדירים מה שווה או לא שווה, השתנו מאוד - מתוכם נגזרת גם העובדה, שהאמצעים הננקטים כדי לשרוד ולא לעבור אל השורה האחרונה באיצטדיון החברות הכלכליות - משתנים גם הם.

האקולוגיה שבה אנחנו חיים היא כלכלת "זמן אמת", המבוססת על מידע ועל קיצור חיי-מדף של מוצרים ורעיונות. כל טרנסאקציה כלכלית (עסקה כלכלית רחבת היקף) נעשית בזמן אמת. ומה עם חשבונות החשמל, הטלפון והסופר-מרקט? מתי לאחרונה שילמנו אותם במזומן? מתי קיבלנו תשלום כלשהו במזומן? אין עוד שימוש בכסף, ואנו עברנו לחברה של הסמלה מוחלטת. לכן, טווח הזמן לתגובה על התרחשות כלכלית - מצטמצם, והכל קורה בזמן אמת.

מוצרים משתנים בין לילה. תופעה זו בולטת במיוחד בתחום החומרה והתוכנה, אבל לא רק בו. כל מוצר שניתן לחשוב עליו מוצע לנו בשלל דגמים חדשים. מזגנים, מוצרי אופנה כדוגמת נעליים (זוג נעליים שמיוצר השנה לא נוכל להשיגו בשנה הבאה!) ועוד. בכל שנה חייבת התעשייה להזרים מידע רב יותר מהעבר, כדי ליצור מוצר חדש עם ערך מוסף.

כך גם טווח ההתיישנות של ידע מקצועי מתקצר. סטודנט לכלכלה שלמד קורס מבוא בשנה הראשונה ללימודיו, כבר אינו מעודכן בשנת הלימודים השלישית שלו. טווח יעילותם של השירותים שמספקים אנשי מקצוע בתחום הכלכלה - גם הוא מתקצר. איש המקצוע שאינו שרוי בבולמוס של התעדכנות - הרלוונטיות של הידע שלו מצומצמת ביותר. היום ספקי השירותים מן הסוג הזה פועלים בעולם של לקוחות שלעולם אינם מרוצים, ותמיד יש להם אלטרנטיבה לשירותיך.
  
הרכיב שתמיד היה שם, המידע, שהיווה מאז ומעולם חלק חשוב מסל המשתנים המשפיעים בכלל הפעילות האנושית, תופס היום מקום מרכזי וקריטי הרבה יותר, בהשוואה לכל נקודת זמן בהיסטוריה האנושית. עיקר השינוי המתחולל היום מתבטא אפוא ברכיב הזה: מידע.

מצב זה יוצר "מרכזי התעדכנות", מקוונים ברובם (ON LINE), המספקים מידע עשיר בטקסט ובתמונות. אלו הם ספקי מידע וסוכני מידע אלטרנטיביים. זה הזמן שבו אנו, הספרנים, צריכים לשאול את עצמנו את השאלה הקשה הבאה: מי צריך אותנו? התשובה, לדעתי, היא: אם נדע לתת ערך מוסף ייחודי לצרכנים, הם יבואו אלינו לקבל שירות וערך. שכן, אני משוכנע שלספריות יש ערך מוסף גדול וקריטי. אם לא נשאל את עצמנו מהו הערך המוסף הייחודי שלנו, ואם לא נדע לטפח אותו, מקצוע הספרנות עלול ללכת בדרך שבה הלכו בתי המלאכה לייצור שוטים לסוסים, עם הופעת המכונית.

מהם מאפייני כלכלת המידע בהקשר של עבודת הספרן?
אנחנו חיים בעידן שעובר מהוויית "שידור (Broadcasting)" (באמצעות רדיו וטלוויזיה), להוויה של פילוח והתמחות (Narrowcasting). בתקופת השידור היו מעטים שייצרו "את הכל - אותו הדבר - לרבים". הכוונה היא למספר ערוצי שידור מצומצם ברדיו, בטלוויזיה ובכל תחומי המדיה. כך, למשל, בשנות ה-50 ראו אור בישראל מספר מצומצם למדי של "כתבי עת": "עולם הקולנוע", "לחקלאי ולנוטע", "בול" ו"לאשה". ואילו היום, בנושא הארכיטקטורה ועיצוב הפנים בלבד מתפרסמים בארץ כ-15 כתבי-עת! מהי המשמעות של נתונים אלה? הקלות הבלתי נסבלת של יצירת מידע "סותמת" אותנו, אך אינך יכול עם כל המידע, ואינך יכול בלעדיו.

על הספרנים להכיר את היריב: עומס המידע.

בסולם נתונים-מידע-ידע - נתונים הם חומר הגלם, העובדות, הקצה האובייקטיבי של הסולם. המידע הוא עיבוד הנתונים בדרכים שונות: בדפוס, בגרפיקה ובתמונות. בשלב הזה מתקיימת פעולה של שיפוט, ארגון וקביעת סדרי עדיפויות, וכאן בא לידי ביטוי הקשר בין הנתונים לבין מידע נזיל. דבר מסוים יכול לשמש נתון במצב אחד, או מידע במצב אחר.

ידע הוא הפנמה של המידע. זהו העיבוד האישי, הקצה הסובייקטיבי של הסולם.

הצרכנים בעולם של עומס-מידע יחפשו יותר ויותר את גורם הידע, את הגורם המאחד בין המרכיבים השונים. עד עתה הייתה מקובלת התפיסה שיש קשר ליניארי: נתונים מובילים למידע, ומידע מוביל לידע. אך בעולם של היום מתחולל שינוי בתפיסה הזו: נתונים, מידע וידע מגדירים זה את זה ומשפיעים זה על זה. ואילו האדם מחפש את הבסיס לפעילותו בעוד שלושתם מעורבבים זה בזה.
  
אם הספריות תיתפסנה כמחסני נתונים, הן תהפוכנה ללא רלוונטיות. מהו דבר רלוונטי? כדי לענות על כך יש להבחין בין עיקר וטפל, לדעת להגדיר את הצרכים במדויק.

ספרנים צריכים לדעת כל מה שהופך חיפוש מידע ליעיל ולהתמחות בכך: להקפיד ולהעמיק בכל הנוגע למפגש עם הלקוח ולהבנתו, לרבות הכרת חולשות אנושיות ביחס לחיפוש מידע והפנמה של תיאוריות למידה פסיכולוגיות חדשות.

תיאוריות הלמידה החדשות זנחו את התפיסות המוכרות של חיזוקים חיוביים ושליליים. היום מדברים על למידה כתהליך של הקניית משמעות, כתהליך אינטראקטיבי, סובייקטיבי לאדם, פונקציה של התנסויות קודמות שלו, של הרשתות הסמנטיות הקיימות אצלו, של כושר ההבעה והניסוח שלו. הידע בהקשר הזה נתפס כמשהו נזיל יותר - פונקציה של משמעות שאדם מקנה לדבר מסוים בקונטקסט מסוים.

כיצד מתבצעת למידה בהקשרים כאלה - זהו נושא מעניין מאוד, הקשור למפגש בין מתווך מידע ללקוח מידע - ועל הספרן להביא זאת בחשבון.

על הספרנים להפוך מספקי נתונים ומידע - ל"נפחי" ידע (מלשון מקצוע הנפחות - עיצוב צורות במתכת), או: "מסנתזי" ידע. בדומה לדפי האינטרנט שאינם מבחינים בין נתונים לבין מידע וידע - הכל נמצא וערוך בהם יחדיו - כך ניתן לדמות את שלושת המרכיבים הללו למטילי ברזל. תפקיד הספרן הוא להתיך אותם לתוך דפי ה-WEB של לקוחו.

לספרנים יכול להיות תפקיד ביצירת צומתי-ידע. כיצד ניתן לתרגם זאת למעשה? היום תכולת הספרייה מאורגנת באופן פורמלי, לפי נושאים. ההצעה היא לייצר על-פי דרישה הקשרים בין הנושאים (למשל: סביב שאלות מרכזיות ובזיקה לתחומי התמחות של המוסד; בתי-ספר חקלאיים ייצרו הקשרים שונים מאלה של בתי-ספר בתחום האמנויות), להשתמש במולטימדיה וליצור הקשרים לא-קונוונציונליים, רחבים ונזילים יותר.

בספריית בית-הספר לרפואה, למשל, כאשר סטודנט לרפואה נכנס לאינטרנט, הוא יפגוש עמוד שער ובו שאלות ונושאים שיכוונו את החיפוש שלו ברשת. צוות הספרייה יהיה מעורב ביצירת ממשקים כאלה. הצוות הוא שיחליט על בניית האתר ועל הקישורים שלו, בהתאם לידע שלו על חולשות חיפוש של הסטודנטים, על בעיות מרכזיות המטרידות אותם, ועל שאלות החוזרות על עצמן. הספרנים חייבים להפסיק לחשוב על עצמם במונחים של מחסני חלפים (נתונים), אלא ליצור עולמות של קשרים בעצמם או בשיתוף פעולה עם גורמים נוספים, לזהות קשרים בין תכנים וליצור עולמות של תוכן.
  

מובן שקיימים סיכונים, כדוגמת הסיכון שבסלקציה ובסלקטיביות שהספרן נדרש לה. היכן הגבולות? הרי הספרנים ישלבו בממשקים כגון אלה את השקפת העולם שלהם. עד כמה סובייקטיביים יהיו התוצרים? תידרש זהירות כדי לא לפגוע בקהלים מסוימים. התשובה לסוגיה זו היא, שגם הספרן של היום בוחר אוספים לספרייה באופן סובייקטיבי. יש לזכור שהספריות "ייתפרו" אתרים כאלה עבור אוכלוסייה מסוימת במקום מסוים, מתוך היכרות עם המשתמשים ועם בעיותיהם. הספרנים ייצרו עולם של קשרים ושל גופי ידע, וידע הרי הוא דבר סובייקטיבי ומשתנה.

מי יהיה ספרן? אדם סקרן ופתוח, בעל גמישות אינטלקטואלית. אדם שיחויב בהשכלה כללית, ליברלית, רחבה ומעמיקה יותר מזו הניתנת היום בבתי-ספר לספרנות. השכלה זו תאפשר לספרן קונטקסט של זמן ומרחב, תפיסה רחבה של אסכולות חשיבה שונות, הכרה של התשתית התרבותית, לרבות תיאוריות חברתיות שאינן מופרדות לתחומים כגון סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה וכדומה. הוא יחויב להכיר אידיאולוגיות מרכזיות בהקשרים שונים, כמו למשל בתחום מדע המדינה. אני מאמין שניתן להקנות השכלה כזאת במשך שלוש שנים.

ונקודה נוספת באשר לתפקיד הספרייה. בעתיד הפחות מיידי, צפויים שני תסריטים אפשריים. האחד מסתמן כבר היום, בדמות הפערים בין "אלו שיש להם" לבין "אלו שאין להם". קבוצות אלה מוגדרות במונחים של יכולות שימוש בטכנולוגיה - גדלים בסדרי גודל אקסופוננציאליים. אלו שיידעו לדבר בשפה הדרושה ותהיה להם נגישות לטכנולוגיה - ישיגו יתרון יחסי עצום. הפערים יהיו קוטביים יותר מאשר אי פעם. כבר עכשיו זהו פער איום ונורא, והוא ילך ויחמיר. בעולם העצוב שייווצר תתפנק עילית מסוימת על כל מוצרי הצריכה וטכנולוגיות המידע, ומי שלא יהיה מחובר לכך - יונצח מעמדו.

בתסריט השני, בעלי היכולות, הכוח, והעוצמה ישתמשו בטכנולוגיות המידע לחינוך ולהרחבת הנגישות של המידע. בנקודה זו לספריות יכול להיות תפקיד מרכזי. הן תוכלנה ללמד את "אלו שאין להם" את השפה המאפשרת להפיק את המרב מטכנולוגיות המידע. אם זהו התסריט שיתממש, הטכנולוגיה תהפוך לטכנולוגיה של ברכה, הסוגרת פערים. לטכנולוגיה עצמה יש כוח עצום, נייטרלי באופיו. מהו השימוש שייעשה בכוח זה? הספרנים יכולים לאמץ לעצמם תפקיד בעיצוב התשובה לשאלה זו.

תגובות אפשר להפנות אל המחבר: yoni1961@zahav.net.il
http://www.digitalyoni.com

מקורות לקריאה נוספת על כלכלת מידע