לעצור את הכל- החתן עמוני

קבלת הפנים הסתימה זה לא מכבר והמלצרים התרוצצו בניסיון לפנות את שאריות המתאבנים מהר ככל שיוכלו. מאות האורחים שהגיעו – חלקם אפילו מחוץ לארץ - מילאו את האולם עד אפס מקום כשעיניהם נשואות לעבר החופה. שקט מופתי. החתן והכלה כבר עומדים במקומם והרב עומד להתחיל בטקס הקידושין. לפתע נשמעת מכיוון הכניסה צעקה: "לעצור את הכל!!!". גבר ואשה לבושים בשחור מכף רגל ועד ראש, מתפרצים פנימה ,מתנשפים ומזיעים כהוגן, כשהם מציגים תגים של המחלקה המיוחדת ברבנות לאיתור עמונים ומואבים. "אנחנו מבקשים מכלם להתפזר!" , מודיעים השניים , "החתונה הזאת מבוטלת! בחקירה שעשינו התברר כי החתן עמוני ולכן למרות הגיור הוא לא יכול לבוא בקהל לצערנו. ערב טוב ונתראה בשמחות".

תסריט מעין זה לא יכול לקרות היום בשל העובדה שבמהלך ההיסטוריה התבלבלו האומות ולא ניתן היום לזהות בודאות מיהו עמוני מואבי וכו'. אך לו ניתן היה לעשות זאת, מצוה התורה בפרשת השבוע בפרוש: "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם. על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך" (דברים כ"ג, ד'-ה').

עמון לא מורשה אם כן לבא בקהל משום שלא הסכימו למכור לעם ישראל לחם ומים כאשר עבר ליד ארצו במסע לא"י (למרות שידע כי עם ישראל מצוה שלא להלחם נגד עמון ולא לפגוע בו...) ואילו מואב משום ששכרו את בלעם ע"מ שיקלל את עם ישראל, כפי שמסופר בספר במדבר, פרשת בלק.

שתי שאלות קשות עולות מקריאת הפסוקים הנ"ל:

א. האם אלה סיבות מספיקות ע"מ לפסול חיתון עם אנשים שהתגיירו ועשו מאמצים גדולים להיות חלק מעם ישראל? במיוחד לא מובן מה כ"כ נורא באי הקידום בלחם ומים – טובה אמנם לא נעשתה כאן אבל מאידך גיסא שום דבר רע לא נגרם?

ב. "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהינה?" – הכיצד זה מענישה התורה את צאצאי אותם עמים לעולם בעונש חמור כ"כ בשל כך שאבות אבותיהם נהגו שלא כשורה? הם לא שכרו הרי את בלעם, וכלל לא היתה להם האפשרות , גם לו רצו להגיש לחם ומים לאבותינו כשעברו בסמוך לארצם לפני אלפי שנים...

מסביר הרמב"ן על אתר שדווקא שני עמים אלה - עמון ומואב - נענשו בצורה חמורה כ"כ מכיוון שהם "גמולי חסד מאברהם אבינו". עמון ומואב הם שני עמים שיצאו מלוט – בנו של הרן אחי אברהם.

ניגוד מוחלט קיים בין עם ישראל לבין עמון ומואב! אברהם גידל את בן דודו לוט ודאג לו לכל מחסורו במשך שנים. כאשר נפל לוט בשבי מלכי הצפון במלחמה, נחלץ אברהם לעזרתו תוך סיכון עצמי שלו ושל "חניכי ביתו" עד לשחרורו של לוט. (בראשית, פרק י"ד) היתה זאת גם זכותו של אברהם שבעטיה ניצלו לוט, אשתו (עד שלא מלאה את ההוראות שקבלה, הסתובבה והפכה לנציב מלח...) ושתי בנותיו מהפיכת סדום ועמרה! (בראשית י"ט, כ"ט)

לעומת החסד הגדול שעשה אברהם, לוט הגיע למצב של עימותים על רקע כלכלי איתו, כאשר רועיו הסתכסכו עם רועי אברהם והוא בחר לעזוב את דודו (בראשית י"ג ). כפי שכבר הזכרנו בתחילת הדברים שכרו המואבים את בלעם לקלל את עם ישראל במטרה שיוכלו להשמיד אותנו בסופו של דבר, והעמונים, שבזכות אבותינו קיימים בכלל לא נכונו לעשות את המעט שבמעט – מכירת לחם ומים - לעם שמגיע מצעדה ממושכת במדבר.

במהלך ההיסטוריה עוד הוסיפו עמים אלה להתנכל לעם ישראל כאשר עגלון מלך מואב יחד עם בני עמון נלחמים בישראל ומשעבדים אותם במשך 18 שנה (שופטים ג', י"ב-י"ד). פעם אחרת, בתקופת יפתח, מצרים בני עמון לעם ישראל ויוצאים למלחמה נגדו. (שופטים י'- י"א) ועוד כהנה וכהנה...

הניגוד הזה, מקורו בתקופת האבות כאמור והוא ממשיך הלאה לאורך כל ההיסטוריה. שלמה המלך אומר: "מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו" (משלי כ', ז')

 מסביר ר' חיים מוואלאז'ין לגבי מוסר ומידות וזו לשונו: "כי כמה מידות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו המה כמו טבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו לזה". (ספר רוח חיים על מסכת אבות , פרק ה', מ"ג). הנסיונות בהם עמד אברהם אבינו מכשירים לנו את הדרך בקלות יתר להתמודד עם מצבים קשים בהמשך.

לדוג': מסירות הנפש של אברהם אבינו שעפ"י המדרש השליך עצמו לכבשן האש באור כשדים ע"מ שלא לעבוד עבודה זרה, ממשיכה בר' עקיבא שהרומאים סרקו את גופו במסרקות של ברזל כשהמשיך ללמוד תורה למרות גזירותיהם וכלה בכך שעם ישראל גילה לאורך ההיסטוריה מסירות נפש עצומה המוני יהודים מסרו עצמם למות על קידוש ה' בתקופות שונות כדוגמת האינקויזציה.

הדבר נכון גם לכיוון ההפוך. לוט עמון ומואב "טרחו" בצורה קיצונית להשיג מידות רעות ולכן זרעם - שיכול אם הוא רוצה לבחור בדרך הישר – בנטיה קלה יחסית יגיע לדרך הרעה.

תפקידו של עם ישראל הוא תיקון העולם מבחינה מוסרית. עליו לשמש דוג', סמל ומופת לשאר האומות בתחום זה. חסד הוא אחד מהנדבכים המרכזיים שבבניין אומה מוסרית ואכן גם מידה זו ירשנו ואנו נוטים לה בקלות יחסית שהרי אברהם היה גומל חסד בכל אפשרות שרק היתה לו.

לא יתכן אם כן שעם ישראל שהחסד הוא אחד מעמודי התוך שלו יתמזג עם עם שכל המורשת שקיבל מאבותיו לאורך ההיסטוריה ושעל ברכיה חונך היא ההפך הגמור מחסד, עם שחרת על דגלו חוסר מוסריות וכפיות טובה בצורה קיצונית כ"כ!

לא יתכן שבניו של אברהם - שביום השלישי למילתו מסתובב בחוץ כחום היום ע"מ לשרת אורחים למרות שנדמו לו כערביים עובדי ע"ז – יעשו יד אחת עם בניו של עמון שאינם מוכנים אפילו למכור לחם ומים למי שבזכותם הם קיימים.

אין זה בדיוק עונש. חטאיהם החוזרים ונשנים מעידים שאינם ראויים להכנס בקהל ה'. אם יתגיירו יש חשש שיעבירו את המידות הרעות החלו לכלל ישראל ולכן אסור להם לבוא בקהל לעולם.

זוהי תוכנית התנתקות אלוקית שקיימת כבר אלפי שנים במטרה לסייע לנו לממש את הפוטנציאל הגלום בכל אחד ואחד מאיתנו כפרט, ובעם כולו ככלל.