עדי פטיש וליאת ג'ורג'יאן
ארז ביטון: "דברי רקע ראשונים " מול "שיר קנייה בדיזנגוף"
בשני השירים המשורר מנסה להיכנס לחברה שבה הוא חי - אם זה בישראל או במרוקו.
את כל זה הוא עושה כדי להקנות לעצמו זהות.
ב"דברי רקע ראשוניים" הוא שומע מיסות קטנות של בך, שזה בא מהתרבות הנוצרית.
המשורר שומע שירים / תפילות ביהודית מרוקאית.
ב"שיר קנייה בדיזינגוף" הוא מנסה להיכנס לתוך התרבות הישראלית בכך שהוא קונה חנות בדיזינגוף (שהוא הרחוב היוקרתי, שבו כל אנשי הבוהמה מתרכזים).
כשהוא נמצא ברוול בדיזינגוף הוא "שולף" מילים יפות ונקיות.
הוא "נקרע" בין התרבות שממנה הוא בא, התרבות המזרחית, היהודית, הדתית של הוריו, לבין התרבות המערבית, הישראלית, החילונית של החברה בארץ.
הוריו, שהם מבוגרים יותר, לא ממש משנה להם להיכנס לתרבות החדשה, טוב להם בתרבות ובזהות שלהם, בעוד שארז כמתבגר שבא לארץ חשוב לו להיכנס לנוף הישראלי, כמו כל ילד אחר שבא מארץ זרה.
הוא מנסה לברוח מזהותו הישנה, ולהשתלב בזהותו החדשה, אך ללא הצלחה. הוא תמיד ייראה בעיני החברה כמרוקאי, עם התרבות המזרחית שלו, שסותרת את התרבות המערבית.
כי במדינת ישראל בשנות ה60- (ואפילו מוקדם יותר) עד לשנות ה70-, התייחסו האנשים שבארץ (עולי אשכנז) אל עולי צפון אפריקה והמזרח כנחותים.
ארז ביטון מנסה להיכנס לשם, לתרבות המערבית, וכמוהו עוד הרבה אנשים שעלו לארץ באותה התקופה. הוא עושה זאת כדי שלא ירגיש נחות.
אך הוא מבין שזה לא זה.
הוא בעצמו אומר בשיר: "בשעה אפלולית, בחנות בדיזינגוף, אני אורז חפצים לחזור לפרוורים ולעברית האחרת".
המשורר מנסה להבין מה כל-כך מיוחד ברוול, מי הם האנשים, מה יש בהם, מה הולך שם.
הפתרון שהוא מצא לעצמו זה השירה, שבה הוא מביא את עצמו, וכעסו לחברה שמסביבו אם זה הוריו או החברה הישראלית.
"בדברי רקע ראשוניים" הוא מנסה לבנות את זהותו, וכך גם בשיר "שיר קנייה בדיזינגוף".
בכל השירים הוא מתמודד עם בעיות: ב"דברי רקע ראשוניים" זה עם אמו האובססיבית, וב"שיר קנייה בדיזינגוף" זה עם החברה הישראלית הסגורה.
לבסוף אנחנו חושבות שהוא בנה את זהותו, עם שילוב של שני התרבויות.

העבודה עם התקליטור עזרה לנו בהרבה, כי התקליטור נתן לנו אינפורמציה על המשורר, ואפשרה לנו לעשות את ההשוואה.
גם קטע הקריינות, שבו ארז ביטון מדבר על עצמו, עזר מאוד.
נהנינו לעשות את ההשוואה, ואנו מקוות שאפילו שעוד רגע המאה ה21- מתחילה לא יהיו עוד אפליות בארץ שלנו בין אשכנזים למזרחים, בין דתיים לחילונים, בין שמאל לימין ועוד...
כי כולנו שווים וכולנו באנו מאותו המקום, ובסוף נלך כולנו לאותו מקום.
כי כולנו עם אחד.














ט/9, "עמל", ע"ש רבין, נהריה - המורה: אסנת בירנבאום